"אמא של חברה מהכיתה סיפרה שלסבתא שלה הייתה חברה, שחברה שלה הכירה את אבשלום פיינברג באופן אישי". כך התחילה נאוה מקמל-עתיר את סיפור הרומן שלה עם אבשלום פיינברג, שהתחיל עוד בהיותה תלמידה בבית הספר היסודי. כתיבת הספר "אות מאבשלום" ארכה שלוש וחצי שנים, אבל בהצגה, היא פורשת בפנינו רומן של עשרות שנים שהתחיל ב"ייחוס" הקרוב שלה לאבשלום פיינברג, ומסתיים עם החשיפה התקשורתית שלה בעקבות הוצאת הספר וצירופי מקרים, שרק הגורל יכול לזמן. הכל נארג לסיפור עשיר ומורכב שנראה שכל מה שיש בו, נועד להיות שם.הגבולות אינם ברורים. נאוה מקמל-עתיר מזהה בנבכי התיעוד ההיסטורי חלקי סיבים ומשחזרת אותם חזרה ליריעה ססגונית מרתקת שכאילו לא התפוררה מעולם. פה ושם היא שוזרת בעצמה כמה חוטים ומשלבת אותם כדי לתת נימה עכשווית, אבל הם נראים כאילו היו חלק בריקמה המקורית. עבר, הווה ועתיד משתלבים יחד עד שלא ברור היכן הגבולות ביניהם. הילה דקסטרו משחקת בהצגה את מנהלת הבית בבית פיינברג ואת השכנה הקנאית של משפחת אהרונסון בזכרון יעקב. בהומור שנון ושפה עברית משובחת, משוחחת עם נאוה מקמל-עתיר בלשון הווה ובינתיים גם שורפת את הלחם שבתנור. קשה להחליט מי מהן אמיתית ועכשווית יותר.
שלום, מדבר אבשלום. אבשלום החי. כך נהג אבשלום שוהם, לענות לטלפון בנימה צינית על כך שנקרא על שם אבשלום פיינברג, אחי סבתו שנרצח. ההקבלה בין סיפורו הדרמטי של אבשלום פיינברג שנרצח בסיני בדרכו לחדש את הקשר עם המפקדה הבריטית, ואבשלום שוהם, איש סיירת שקד שנפצע באימונים ומצא את מותו אחרי שנים של טיפולים רפואיים, מוסיף נופך מיסטי לסיפור.
שיריו של דורון מדלי, מהווים אילוסטרציה מרגשת לסיפור ומקשרים אותו למציאות הביטחונית של השנים האחרונות. בקיצור, לאלה שכבר קראו את הספר, מאירה ההצגה פינות מרגשות בתהליכי התחקיר והכתיבה שהובילו ליצירתו. ומי שכמוני, עוד לא קרא את הספר, יצא עם חשק לקרוא... ומהר.
שלכם,יורם בר-סלע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מוזמנים להשאיר את תגובתכם, כאן