סרטם עטור הפרסים של Lucy walker, Joao Jardim ו- Karen Harley
האמן הברזילאי Vik Muniz, שלטענתו הוא האמן הברזילאי שיצירותיו נמכרות בסכומים הגבוהים ביותר, בחר דרך מקורית משלו, להחזיר משהו מהצלחתו, כדי לעזור לעניי ארצו בהתמודדות עם משברים ועוני. החלום שלו, לעזור לקבוצה של אנשים, באמצעות החומר שבו הם מטפלים ביומיום. הוא חוזר לשנתיים ממקום מושבו בברוקלין למזבלה הממוקמת בשולי ריו-דה-ז'נירו. שם, באתר הגדול בעולם לאיסוף אשפה השוכן בצילו של פסל ישו המפורסם של ריו, עובדים המוני catadores-ממייני פסולת המלקטים מתוך ערימות האשפה הטריות את החומרים הניתנים למיחזור, ומוכרים אותם לסוחרים שמעבירים אותם הלאה לתעשייה. כך, ב"ג'יפה" של ה"ג'יפה", בין המוני ציפורים האורבות לשללן, הם מפרנסים את עצמם ואת ילדיהם. מחייכים ושומרים על מצב רוח טוב, אבל בסתר ליבם, חולמים על היום שבו יוכלו להרים את ראשם מתוך המדמנה. יש להם איגוד מקצועי וכבוד עצמי. "אנחנו לא אוספים אשפה" מתקנת אחת מכוכבות הסרט. "אנחנו מלקטים חומרים למיחזור".
התוצאה: כמה עובדים שנעזרו במימון וביוזמה והצליחו להקים לעצמם עסק קטן ולצאת ממעגל הפסולת... וסרט מרגש, מסעיר ונוגע ללב.
נשמח לשמוע את דעתך על הנושא, ניתן להשאיר תגובה, ממש פה למטה בבלוג או ברשתות החברתיות.
לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - צרפו את "תרבות אנד דה סיטי" לחברים שלכם-
בפייסבוק - facebook.com/Tarbut.and.the.City
גוגל פלוס plus.google.com/Tarbut.and.the.City
האמן הברזילאי Vik Muniz, שלטענתו הוא האמן הברזילאי שיצירותיו נמכרות בסכומים הגבוהים ביותר, בחר דרך מקורית משלו, להחזיר משהו מהצלחתו, כדי לעזור לעניי ארצו בהתמודדות עם משברים ועוני. החלום שלו, לעזור לקבוצה של אנשים, באמצעות החומר שבו הם מטפלים ביומיום. הוא חוזר לשנתיים ממקום מושבו בברוקלין למזבלה הממוקמת בשולי ריו-דה-ז'נירו. שם, באתר הגדול בעולם לאיסוף אשפה השוכן בצילו של פסל ישו המפורסם של ריו, עובדים המוני catadores-ממייני פסולת המלקטים מתוך ערימות האשפה הטריות את החומרים הניתנים למיחזור, ומוכרים אותם לסוחרים שמעבירים אותם הלאה לתעשייה. כך, ב"ג'יפה" של ה"ג'יפה", בין המוני ציפורים האורבות לשללן, הם מפרנסים את עצמם ואת ילדיהם. מחייכים ושומרים על מצב רוח טוב, אבל בסתר ליבם, חולמים על היום שבו יוכלו להרים את ראשם מתוך המדמנה. יש להם איגוד מקצועי וכבוד עצמי. "אנחנו לא אוספים אשפה" מתקנת אחת מכוכבות הסרט. "אנחנו מלקטים חומרים למיחזור".
ויק מוניז אוסף כמה ממלקטי הפסולת, מצלם אותם בתנוחות דומות לכמה ציורים מפורסמים ולאחר מכן מגדיל את התמונה למימדי ענק, על ריצפת הסטודיו שהקים לצורך היצירה באתר. שם, על ריצפת הסטודיו, מעצבים המלקטים את דמותם באמצעות חומרים שאספו במזבלה. את התוצאה הוא מצלם ומגדיל לתמונות קיר ענקיות. את תמונתו של ראש איגוד המלקטים, הוא מוכר במכירה פומבית בלונדון, תמורת סכום השווה ל- 50,000$. הסכום כולו מיועד לעזרה למלקטים ולאיגוד שלהם. בהמשך, הוא מציג ומוכר תמונות נוספות באירופה, ארה"ב ויפן.
התוצאה: כמה עובדים שנעזרו במימון וביוזמה והצליחו להקים לעצמם עסק קטן ולצאת ממעגל הפסולת... וסרט מרגש, מסעיר ונוגע ללב.
כמובן, עולות שאלות לגבי הערך האמנותי של ימירות האמנות הממוחזרות, אבל לגבי שאלה זו, המחירים הנקבעים במכירות הפומביות מדברים בעד עצמם. שאלות משמעותיות יותר, לגבי המוסריות כלפי המלקטים האומללים שלא נבחרו להשתתף בתכנית וההגינות שבהוצאה של המשתתפים לתערוכות בחו"ל, כשעם רדת יום, הם חוזרים להררי הזבל. מחשבות אלה, כמובן ממשיכות לנקר במוח הרבה אחרי שהסרט נגמר, והאורות נדלקים באולם. זהו סרט דוקומנטרי המתעד את התהליך, אבל גם מטעין רבים מהצופים ברצון לעזור ובאמונה שזה אפשרי.
רוצו לראות, רק הזמינו כרטיסים מראש בגלל הביקוש.
שלכם.
יורם בר-סלע
נשמח לשמוע את דעתך על הנושא, ניתן להשאיר תגובה, ממש פה למטה בבלוג או ברשתות החברתיות.
לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - צרפו את "תרבות אנד דה סיטי" לחברים שלכם-
בפייסבוק - facebook.com/Tarbut.and.the.City
גוגל פלוס plus.google.com/Tarbut.and.the.City
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מוזמנים להשאיר את תגובתכם, כאן