כסטודנט, היה לי אפילו קשר מקצועי עם אולפני גבע. במסגרת לימודי עיצוב תעשייתי ב"בצלאל", השתתפתי בקורס אנימציה בהדרכתו של יצחק יורש. יחד עם כמה מחברי הסטודנטים, הפקנו את סרטון האנימציה Mr. Leonardo שנערך בשיטת A-B Roll ופותח כמובן ב"מעבדות גבע", ליד בית ההורים.
 |
| צוות אולפני גבע בפעולה |
זכרונות הילדות שלי ישארו רק כנוסטלגיה מתוקה מאחר ובשבועות הקרובים ייהרס בנין "אולפני גבע" ועל ההריסות יקומו שני מגדלי מגורים רבי קומות.
 |
| שייקה אופיר בסרט נהג מונית |
במשך השבוע הקרוב מוצגת תערוכה המתעדת 30 פלוס שנים של הולדת הקולנוע הישראלי שאצר יעקב גרוס. יעקב, בנו של נתן גרוס, שהיה מבכירי במאי הקולנוע בארץ, ושהוא עצמו במאי סרטי תעודה הסטוריים, חוקר תולדות הסרט העברי, סופר, משורר ועיתונאי, אסף את החומר וקיבל מיזמי הנדל"ן אישור להציג את התערוכה המרגשת בבניין שעוד מעט כבר לא יהיה שם.
 |
| גילה אלמגור חיים טופול ואפרת לביא בסרט דליה והמלחים |
אז ביום שישי האחרון, מיהרתי לראות, אולי בהזדמנות האחרונה, את התמונות מהסרטים של פעם. רוב המבקרים שפגשתי בתערוכה, הם בוגרי תעשיית הקולנוע, או ותיקי גבעתיים שהיו מעורבים כך או אחרת בעשייה הקולנועית. פגשתי את נכדותיו של מרדכי נבון שהקים את האולפנים, את מרים, בתו של מנהל בריכת רמב"ם, שמעליה הוקמה מעבדת הקולנוע הראשונה של גבע, ועוד רבים אחרים. כולם באו עצובים על היעלמותו המתוכננת של הבניין ונרגשים מהמפגש עם חבריהם ליצירה. בחדרי התערוכה מצאתי: • צילומים מתוך יומני גבע – מבט לחדשות של אותם ימים, שבהם כל מי שרצה לראות את החדשות ולא רק לשמוע ברדיו, נאלץ ללכת לקולנוע. מנהיגים, מפעלי תעשיה, מוסדות חינוך וצבא... ואפילו מפרסמים סמויים שמימנו את הפקת היומן הקולנועי.
• צילומים מתוך זירת ההפקה של ניצני הקולנוע הישראלי כגון: נהג מונית, אלדוראדו, עמוד האש, איי לייק מייק, דליה והמלחים, חבורה שכזאת, חור בלבנה, ושני קונילמל-סרטו האחרון של מרדכי נבון, המפיק שנפטר במהלך הפקת הסרט. • סיפורים על "תותחי העל" של הקולנוע הישראלי: מרדכי נבון ויצחק אגדתי, נתן גרוס, יונה זרצקי, חיים שרייבר, נלי (בוגור) גלעד, שלמה סוריאנו, דוד גורפינקל, אדם גרינברג, ניסים ליאון (ניצ'ו), יוסף בורשטיין, יוסף באו, דוד פרלוב, אמנון סלומון, מילק קנבל, מנחם גולן ורבים אחרים.
 |
| מילק (אמיל) קנבל מצלם מהטרולי המאולתר |
• תערוכת קריקטורות מדהימה של חיים שרייבר שבין טייק אחד למשנהו, נהג לצייר את הדמויות שעל הסט ולהחתים אותן על הציורים. אוסף זה נחשף בפעם הראשונה.
• ובונוס – סיפורו של ה"סיענע פיאנו", פסנתר המעוטר בגילופי עץ מדהימים, שכנראה היה רכושו של המלך האיטלקי ויקטור עימנואל. הוא עבר סיפורי אלף לילה ולילה עד שהגיע לאולפני גבע ובסופו של סיפור הוצע למכירה פומבית תמורת מחיר צנוע של מיליון דולר. כדי לא לקלקל לכם את המתח, לא אספר יותר. את הסיפור המקוצר תוכלו לקרוא בתערוכה, ואת פרטי הפרטים בחוברת המכובדת שהפיק יעקב גרוס לקראת התערוכה.
 |
| סיענע פיאנו |
"לא, זה לא הסוף" אומר יעקב גרוס וממשיך: "רק הבנין של גבע ייעלם מן הנוף. מיליוני מטרים של צלולויד רצו כאן במעבדות. סרטים חיים שיהיו עדים למפעל הקולנוע ששקק חיים בגבעתיים. מיליוני צופים שראו את הסרטים ויומני הקולנוע, יזכרו את המקום, עד שיעצמו עיניים". זו תערוכה נוסטלגית ומרגשת שאסור להחמיץ.
לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - צרפו את "תרבות אנד דה סיטי" לחברים שלך בפייסבוק -
שלכם, יורם בר-סלע
שמעתי משהו על התערוכה, חיפשתי באינטרנט ומצאתי את הכתבה המצוינת הזו. כרגע חזרתי מהתערוכה - חוויה נוסטלגית מומלצת ביותר, נותרו ימים ספורים ממליץ מכל הלב לבקר בתערוכה המיוחדת הזו.
השבמחקגם אני הייתי בתערוכה,כגבעתיימי ותיק, יחד עם אמי הקשישה ובתי. לכולנו היה ביקור מרתק,מרגש ועצוב גם יחד. הכל ערוך ומוצג בטוב-טעם ובצורה מרתקת.
השבמחקהשתלטות המגדלים,הנדל"ן והממון מותירים אותנו חסרי אונים.
אלה הם,מסתבר, פני העתיד. רוצו לראות את התערוכה!!
פספסתי את התערוכה לדאבוני הרב!
השבמחקאני סטודנט לקולנוע, ועקב עומס רב של הפקות נאלצתי בעל כורחי לוותר. חבל שלא ארגנו לנו יום מהמכללה לטובת העניין.
ובכלל לטובת המורשת הקולנועית בארץ צריך לשחזר את התערוכה ולהשאירה עומדת לנצח!
זה בהמשך לספרם הנהדר של גרוס ובכלל...
סטודנט וחובב קולנוע.
תודה לאלון ולאנונימי. אני עוסק לא מעט באיסוף החומר והכתיבה, וחשוב לי לדעת שבצד השני יש אנשים שקוראים, נהנים ונחשפים לאוצרות תרבות שלא ידעו עליהם קודם.
השבמחקלגבי בנין אולפני גבע: הפעם אני חושב שהמטען התרבותי הענק אינו מצוי בבניין אלא בתעשייה שנבנתה בבניין, טיפחה יוצרים ואנשי מקצוע מעולים, ובשנים האחרונות מצליחה להגיע לתחרויות הקולונוע היוקרתיות בעולם, ומידי פעם גם לזכות. כבוד לישראל וכבוד לאנשים שחלמו והקימו את המפעל. אני פחות מצטער על הבניין שיפנה את מקומו לעוד תושבים בגבעתיים, ויותר מקווה שהתערוכה תישמר ותוצג במקום ראוי. חשוב שהציבור ידע איך קמה פה אמנות הקולנוע "בין החולות".תודה ליעקב גרוס שאצר את התערוכה ולכל אנשי המקצוע, חובבי הקולנוע וותיקי גבעתיים שבאו לראות ולהתרגש.
יורם בר-סלע
היי אנחנו עושות עבודה על הקולנוע הישראלי ועל אולפני גבע ורצינו לדעת עם אתם יכולים קצת לספר לנו על האולפנים בהרחבה
השבמחק