חווה וממי, זה במיוחד לקראת הנסיעה שלכם. מקווה שתבקרו במקום ותיהנו.
שאנסונים בתחנת המטרו
באחד מביקורי בפריז, מצאתי את עצמי צועד במהירות בין המעברים הסבוכים של תחנת המטרו Chatellet. (פלונטר עירוני סבוך של מסילות, תעלות ומעברים, המקשרים בין הקווים והתחנות). ערב רב של צרפתים ותיירים גדש את המעברים. כולם ממהרים לתפוס את הרכבת הקרובה ליעדם. בעודני צועד במהירות, שמעתי שירה נפלאה בליווי גיטרה. הקול הקסום נשמע בוקע מעבר לפינה הקרובה, כאילו אדית פיאף עומדת ושרה שם, במיוחד בשבילי. האצתי את צעדי. הקול מתחזק אבל המקור לא נראה לעין. לאחר דקות של הליכה, ראיתי קהל של עשרות אנשים מקיף זמרת צעירה. שירתה נשמעה כמו באולם קונצרטים. לאחר דקות ארוכות של האזנה, הוספתי שטר לתיבת הגיטרה שהיתה כבר עמוסה בשטרות ומטבעות... ובצדק. מאז, חיפשתי הזדמנויות לשמוע שוב שאנסונים צרפתים אבל לא מתקליטים. הייתי בטוח שבפריז, בירת השאנסונרים, חייב להיות מקום שבו עדין הם שרים כבעבר. השאנסון ותיבת הנגינה בטיול בת המצווה עם בתי הבכורה, רוני, פגשנו בפריז על הגשר שבין איל סן-לואי ואיל דה לה סיטה, זמר צעיר ששר את שירי ג'ורג' ברסאנס, ז'אק ברל ואחרים וליווה את עצמו בתיבת נגינה. תיבה קטנה מעוטרת בציורים פריזאיים. בצד אחד, הכניס הזמר קצה של כרטיסיית קרטון מנוקבת (הדיסק-און-קי של פעם) והתחיל לסובב את ה"מנואלה". כרטיס הקרטון נמשך לתוך התיבה וצלילי עוגב זעיר בקעו מתוכה. הכרטיס משך אחריו כרטיס נוסף שהיה מחובר לקצהו וכך הלאה. הזמר התחיל לשיר ועורר התרגשות רבה בקרב עוברי הגשר שהביעו את התרגשותם במטר של מטבעות.
באחד מביקורי בפריז, מצאתי את עצמי צועד במהירות בין המעברים הסבוכים של תחנת המטרו Chatellet. (פלונטר עירוני סבוך של מסילות, תעלות ומעברים, המקשרים בין הקווים והתחנות). ערב רב של צרפתים ותיירים גדש את המעברים. כולם ממהרים לתפוס את הרכבת הקרובה ליעדם. בעודני צועד במהירות, שמעתי שירה נפלאה בליווי גיטרה. הקול הקסום נשמע בוקע מעבר לפינה הקרובה, כאילו אדית פיאף עומדת ושרה שם, במיוחד בשבילי. האצתי את צעדי. הקול מתחזק אבל המקור לא נראה לעין. לאחר דקות של הליכה, ראיתי קהל של עשרות אנשים מקיף זמרת צעירה. שירתה נשמעה כמו באולם קונצרטים. לאחר דקות ארוכות של האזנה, הוספתי שטר לתיבת הגיטרה שהיתה כבר עמוסה בשטרות ומטבעות... ובצדק. מאז, חיפשתי הזדמנויות לשמוע שוב שאנסונים צרפתים אבל לא מתקליטים. הייתי בטוח שבפריז, בירת השאנסונרים, חייב להיות מקום שבו עדין הם שרים כבעבר. השאנסון ותיבת הנגינה בטיול בת המצווה עם בתי הבכורה, רוני, פגשנו בפריז על הגשר שבין איל סן-לואי ואיל דה לה סיטה, זמר צעיר ששר את שירי ג'ורג' ברסאנס, ז'אק ברל ואחרים וליווה את עצמו בתיבת נגינה. תיבה קטנה מעוטרת בציורים פריזאיים. בצד אחד, הכניס הזמר קצה של כרטיסיית קרטון מנוקבת (הדיסק-און-קי של פעם) והתחיל לסובב את ה"מנואלה". כרטיס הקרטון נמשך לתוך התיבה וצלילי עוגב זעיר בקעו מתוכה. הכרטיס משך אחריו כרטיס נוסף שהיה מחובר לקצהו וכך הלאה. הזמר התחיל לשיר ועורר התרגשות רבה בקרב עוברי הגשר שהביעו את התרגשותם במטר של מטבעות.
Au Lapin Agile – מעוז השאנסון הצרפתי
בביקורי הבאים בעיר, ניסיתי לעבור על אותו גשר שוב ושוב, אבל לא מצאתי שוב את הזמר או תיבת הנגינה. הפעם, כבר הייתי נחוש למצוא מועדון שבו שרים שאנסונים כבעבר. בפריז חייב להיות לפחות אחד כזה. באחת מחנויות התקליטים בה ביקרתי, שאלתי את המוכרת אם היא מכירה מועדון כזה. היא אמרה שאכן יש מועדון כזה ב- Monmartre. ונדמה לה שהשם מזכיר "ארנב". חיפוש באינטרנט גילה לי את Au Lapin agile, "הארנב העליז", הממוקם קרוב למורדות הצפוניים של Monmartre.
המועדון הקסום נמצא שם כבר כ-150 שנה ומארח זמרי שאנסונים וכותבי שירה. אז בערב חורפי אחד משכתי לשם את קרובי המשפחה מפריז, שכמובן לא ידעו אודותיו. מוזר, כבר 150 שנה מושך המקום את חובבי השאנסונים ואת אמני העיר שאימצו אותו כמקום מפגש בוהמייני, ותושבי העיר לא מכירים אותו. המקום נראה כאילו שיני הזמן לא נגסו בו. ריצפת עץ כהה משופשפת היטב. שולחנות עץ ארוכים, כיסאות כבדים ובקבוקי משקה. המקום חשוך ומואר באור רומנטי אדמדם.
אפילו פיקאסו היה שם...
על הקירות, המוני ציורים שהשאירו אמנים מפורסמים שציירו בהשראת המקום. אלה, גדשו את המקום לאורך שנות פעילותו. טולוז לוטרק, פיקאסו, מודליאני, אפולינר, אוטרילו ורבים אחרים. צ'רלי צ'פלין ניגן במקום בכינור. המינגווי יחד עם סופרים ומשוררים אחרים נהגו להיפגש במקום ולבלות לצלילי הזמר הצרפתי. הציור המפורסם ביותר שסיפורו נקשר לתולדות המקום ניתן בשנת 1905 כמתנה לבעל המקום, ע"י פיקאסו. בציור, פיקאסו מופיע בדמות "ארלקינו" עם כובע נפוליאון ופרדה, בעל המועדון, מנגן בגיטרה. בשנת 1912, בעת מצוקה, מכר פרדה את הציור שנקרא Au Lapin Agile תמורת 20 דולר. בהמשך, בשנת 1989, נמכר הציור במכירה פומבית של "סוטבי'ס תמורת ... 41 מיליון דולר. היום מוצג הציור המפורסם באוסף ה- Metropolitan Museum בניו-יורק. אמנים רבים תיעדו את מראה המקום ואת המופעים המרגשים שהתרחשו בו לאורך השנים.
הארנב הזריז – מקור השם
במקור, נקרא המקום Cabaret des Assassins. בשנת 1875, במלאת 20 שנה למקום, צייר האמן Andre Gill שלט חדש למקום. בציור מופיע ארנב מזנק מתוך סיר. הפריזאים התחילו לקרוא למקום Le Lapin A Gill (הארנב של גיל). בתהליך האבולוציה, השתנה השם ל- Cabaret Au lapin Agile (קברט הארנב הזריז).
חוץ משם המקום, שום דבר אחר אינו זריז. פה לא בוער כלום. נפגשים בתשע בערב ומסיימים בשתיים. שותים, שרים ונהנים. כל ערב הוא חוויה שונה. קבוצה של זמרים ומשוררים שהתכנסו באותו ערב, מתחילים לשיר יחד, כשהם מלווים את עצמם באקורדיון, גיטרה וכלים אחרים שהביאו איתם באותו ערב. קטעי סולו, שירה קבוצתית ושירה בציבור, כשכל הקהל השתוי מצטרף בשירים המוכרים.
אז אם אתם מתכננים נסיעה לפריז ויש לכם ערב פנוי, זה המקום לבלות אותו. רק אל תספרו לאף אחד. שהפריזאים לא יגלו את המקום. וכשאתם חוזרים, ספרו איך היה.
הכתובת: 22 Rue des Saules
טלפון להזמנות: 33-1-46068587+
מייל: infos@au-lapin-agile.com
* בכדי לראות את התמונות הנוספות במצגת (מטה) רצוי לגלוש בדפדפן - גוגל כרום.
* בכדי לראות את התמונות הנוספות במצגת (מטה) רצוי לגלוש בדפדפן - גוגל כרום.
שלכם, יורם בר סלע
לפרטים על כותב המאמר - הקליקו כאן
היינו שם לפני כשבועיים והיה מדהים!!
השבמחקהאם צריך לקנות כרטיסים מראש או להזמין מקום? ואיך ?
השבמחק