שתי אופרות במופע אחד
קוולריה רוסטיקנה נכתבה ב-1888 לתחרות שנועדה לאתר מלחינים צעירים מוכשרים. המשימה: אופרה במערכה אחת. לא יותר משתי סצנות ואווירה אחת. פייטרו מסקאני התקבל בתשואות סוערות. מאז, לא ירדה האופרה מהבמות וגלי האתר. בשנת 1892, הצטרפה אל הקוולריה התאומה השניה, פליאצ'י, בהופעה משותפת במילנו, בניצוחו של ארתורו טוסקניני. ב 11 בדצמבר 1910 הושמעו שתי האופרות לראשונה בשידור רדיו חי מה- Metropolitanבניו-יורק. ומאז, עולות שתי האופרות התאומות ששתיהן מספיק קצרות כדי להיכנס יחד למופע אחד. גדולי הטנורים בעולם (אנריקו קרוסו, טיטו גובי, פאברוטי, דומינגו) התהדרו בביצוע האופרות... וכל השאר, היסטוריה.
זהו ערב של שתי אופרות תאומות שמוצגות ביחד. שתיהן מייצגות את סגנון ה"וריזמו" שהוריד את האופרה באירופה ממרפסות החברה הגבוהה לקומת הקרקע של השכבות הנמוכות. שתי האופרות עוסקות בדרמות המתחוללות בחייהם של אנשי סיציליה.
פליאצ'י (ליצנים) רוג'רו לאונקוולו
... שעה וכמה דקות לפני שקיעת השמש. עוד רגע מתחילה ההצגה. "אפשר לחתוך את המתח בסכין". האמנים מתכוננים למופע בסגנון הקומדיה-דל-ארטה, אבל לפי מצב רוחם, קשה לדמיין את המופע הזה "ממריא" להנאת תושבי העיירה. הבלרינה, נתפסה לפני רגע מתנה אהבים עם מאהב זר. ספק חוששת מבעלה הליצן שמתכוון להרוג אותה ואת המאהב וספק דואגת שהמאהב שברח לא ישוב. מנהל התיאטרון, שלפני רגע תפס את אשתו "על חם", מת מבושה ומתכנן את הנקמה. הליצן, שנדחה בחיזוריו אחרי הבלרינה ולכן הצליח לסכסך בין הבעל לאשתו, נבהל מתוצאות מעשהו. וכל זה, על רקע התיאטרון הנודד שהגיע רק לפני כמה שעות לעיירה וחנה ליד תחנת הרכבת.
ומשם, מתחילה הצגת התיאטרון הנודד, שבמהלכה פורצת דרמת המציאות אל תוך ההצגה. מריבה גדולה בין הבעל לאשתו, שאפילו קהל הצופים שפורץ אל תוך הבמה הנודדת, לא מצליח לעצור. הסוף, כמו תמיד: הבעל דוקר את הבלרינה והמאהב שמופיע לפתע, דוקר אותו למוות. המסך יורד.
זהו סוף האופרה המקסימה שמתחילה בתמונה מרהיבה של המוני התושבים (שחקנים וזמרי מקהלת האופרה, בניצוחו הנפלא של ישי שטקלר) מחכים בכמיהה למשאית התיאטרון הנודד המגיעה לעיירה. התפאורה מרהיבת עיניים. מכינה בלב העיירה מרחב קסום להצגת התיאטרון הנודד. זו פורצת החוצה, מתוך הבמה אל המציאות שבחוץ ואילו הקהל שצופה בהצגה, פורץ אל הבמה ומתערב בדרמה המתחוללת לנגד עיניו.
וזו רק התאומה הראשונה.
קוולריה רוסטיקנה - פייטרו מסקאני
לפני פליאצ'י, הוצגה האופרה "קוולריה רוסטיקנה" בגירסה תיאטרלית מקורית. באופן מסורתי, מתרחשת העלילה בככר הכפר, כשבצד אחד עומדת הכנסיה ובצד השני ביתם של טורידו ואימו. בהפקה זו, הכנסייה והבית אינם נראים בתמונה. רחבת הכנסייה מעוצבת במימדים מוקצנים, כמו מחצבת שיש ענקית שבה מתרחשת ההצגה כולה. הזמרים/שחקנים ובני הכפר (מקהלת האופרה שתופסת תפקיד חשוב מאד בשירה ובמשחק) לובשים בגדים שחורים המזכירים את הבגדים הסיציליאניים, ומאדירים את הדרמה על רקע עמודי השיש הענקיים.
והעלילה "על קצה המזלג": טורידו חוזר מהצבא ומגלה שארוסתו לולה התחתנה בהיעדרו עם אלפיו העגלון. כנקמה, הוא מפתה את סנטוצה ... אך זו חושדת שהוא מבלה עם לולה. בסיום, קרב סכינים בין טורידו לאלפיו. טורידו שנפרד קודם לכן מאימו, מת בקרב.
בשתי האופרות המוזיקה נפלאה. זה כבר ידוע מזמן. אבל בהפקה זו של האופרה הישראלית, חברו יחד כל הגורמים כדי ליצור חוויה יוצאת דופן. הזמרים/שחקנים נפלאים, הן בשירה והן במשחק. עיצוב הבמה (תפאורה, תלבושות ותאורה) מרהיב והבימוי של ג'נקרלו דל מונקו – צוקרמן מקורי ורענן. מחדד את הסיפורים וסוחף את הקהל אל תוך הדרמה המתחוללת.
מקהלת האופרה מרשימה בגודלה בשירה המעולה ובמשחק. היא תורמת המון לאווירה הכפרית סיציליאנית.
דיוויד שטרן – המנצח, אומר על המוזיקה: "זהו בעצם ערב של דרמה פסיכולוגית מודרנית המאפשרת לקהל קצר הרוח של הטוויטר והיו-טיוב, ליהנות מאופרה שאינה מפליגה בסיפורים ארוכים, אלא חותכת ישר ולעניין וסוחפת ישר ללב הדרמה" ומוסיף: "בקוולריה רוסטיקנה, אני נזרק ישר לתוך העלילה, בלי יכולת לעצור. בפליאצ'י, אני יותר מרוחק, כחלק מן הקהל המתבונן במתרחש".
אם אתם אוהבים אופרה, רוצו לראות. ואם אינכם אוהבים אופרה, זו ההזדמנות שלכם להתחיל לאהוב.
מנצח: דיוויד שטרן
מנצח המקהלה: ישי שטקלר
במאי: ג'נקרלו דל מונקו – צוקרמן
עיצוב תפאורה: יוהנס לייקר
מעצבת תלבושות: בריגיט וונטש
מעצב תאורה: וולפגנג פון צובק
... והצילומים: של יוסי צבקר
שלכם,
יורם בר-סלע
לפרטים על כותב המאמר - הקליקו כאן
אופרה זו אמנות ממדיום אחר. אין כזה דבר לא לאהוב אופרה, אם אתה באמת אוהבת מוזיקה.
השבמחק