הילד חולם – הופעה אחת באופרה הישראלית

                                                                   הצילומים: יוסי צבקר

ליברית: גיל שוחט ועמרי ניצן, על פי מחזהו של חנוך לוין

הלחין: גיל שוחט

בימוי: עמרי ניצן

עיצוב תפאורה ותלבושות: גוטפריד הלנוויין

עיצוב תאורה: אבי-יונה בואנו

כוריאוגרפיה: גרגור זייפרט

מנצח: דוד שטרן

בתאריך 31 במרץ 2012, שעה 20:00, תוצג שוב האופרה "הילד חולם" של חנוך לוין וגיל שוחט. ההופעה היחידה תתקיים לקראת יציאת ההפקה לפסטיבל ויסבאדן בגרמניה, בחודש מאי. זו הפעם הראשונה שפסטיבל בינלאומי מזמין אופרה מקורית על טהרת יוצרים ישראלים, המבוצעת בעברית. בסיור זה תבצע האופרה גם את "טוסקה" מאת פוצ'יני בבימויו של הוגו דה אנה. על שתי ההפקות ינצח דיויד שטרן, מנהלה המוסיקלי של האופרה. בהפקה משתתפים כ-300 אמנים וטכנאים. 

האופרה "הילד חולם" הוצגה לפני כשנתיים במסגרת עונת האופרה ה-25 והתקבלה כאירוע יוקרתי יוצא דופן. זהו מחזהו היחיד של חנוך לוין שהועלה כאופרה. הוא נחשב לאחד המחזות החשובים והפיוטיים ביותר שנכתבו בארץ והועלה בבכורה בשנת 1993, בבימויו של חנוך לוין, כהפקה משותפת של התיאטרון הלאומי "הבימה", התיאטרון העירוני חיפה ופסטיבל ישראל. חנוך לוין אמר אז כי הוא רואה את המחזה גם כאופרה.

שני הורים ומיטת ילד 

כך זה מתחיל. ההורים מתבוננים באהבה בילד הישן כברקע, תמונת וידאו ענקית של פני הילד החולם. מזיז ברכות את העפעפיים ומסובב קלות את ראשו כמו מתוך חלום. לא ידוע מה עובר בראשו של התינוק, אבל כשראשו מוקרן על מסך ברוחב של 20 מטרים - זה מרשים ומרגש. 

פני התינוק נסדקים

הקיר נבקע וחלקיו נעים במהירות לקצות הבמה. מתוך הבקע הענק שבתפאורה, בוקעים אורות מסנוורים, עשן וצלילים צורמים. מלחמה. עולם בלהבות. אנשים נרדפים ממלאים את הבית. אחד מהם, פצוע אנוש, נופל שותת דם ומת ליד מיטת הילד. לחדר פורצים בתנופה ורעש חיילים ומפקדם. מתלווה אליהם אהובת המפקד, צעירה, שזו לה ההזדמנות הראשונה לראות מקרוב מחזות "מענגים" של מוות וחורבן. המפקד רואה לפתע את הילד הישן, למרות המהומה סביבו. הוא מעיר אותו בעדינות ומציג יחד עם חייליו הצגת קרקס וליצנות, כדי לא להחריד את נפש הילד.

כך מתחיל סיפור הזוועות

מוות, התעללות. גירוש. שחיתות. ניצול מיני. צמרמורת. המחזה חושף בפנינו עולם מכוער, אכזרי ומושחת. קשה להאמין שעולם כה זוועתי יכול להתקיים בכלל. אולי רק בסיוטי הלילה של הילד החולם. ובלב ההתרחשות, המוזיקה הציורית העשירה שיצר גיל שוחט. מאד דרמטית ומרגשת. 

אנייה קשה להשגה

העיצוב והבימוי מדהימים ומפתיעים. במערכה השנייה, מגיעים האם והילד לספינה שבה הם עתידים לברוח אל מעבר לגבול, אך רב החובל אינו מוכן לקחת את הילד עם אמו… אלא אם האמא תפנק אותו בחסדי גופה. הם מורשים לעלות לספינה ורב החובל לוקח את האם לתאו. והתפאורה: אניית רפאים ענקית ישנה וחלודה וסולם מדרגות רעוע. האנשים נראים כמו ברגים קטנטנים. ברקע תצוגה מרשימה ביותר של הגלים הסוערים שכאילו מנסים לנתק את האנייה מהחוף ולהשאיר את סולם המדרגות והאנשים ללא תקווה. צוות התפאורה והבמה יצר פה אפקט ויזואלי מדהים. ים סוער וגלים ענקיים הנשברים על דופן הספינה.

המשיח... לא בא

ולסיום, המשיח. אין סוף ילדים מתים מרחפים באוויר. תמונה אסתטית, מרשימה ביותר ומצמררת. מחכים לתחיית המתים. עוד ילד מת אחד... ויבוא המשיח. רגע של תקווה, אבל לא. המשיח אינו המשיח. התקווה נעלמת, והילדים מנחמים את הילד שהצטרף אליהם שבמהרה ישכח את רצונו הרב להמשיך לחיות.

הזמרים מצויינים. משחקים ושרים בכישרון רב את הדמויות החנוך לויניות, שאין להן שמות אלא תפקידים: האם: אירה ברטמן. הילד: הילה בג'יו. האישה שנולדה לאהבה: ברכה קול. האב והמושל: גיא מנהיים. רב החובל והמפקד: נח בריגר. הילד המת: עינת ארונשטיין. הצופה המבוהל: ולדימיר בראון. הנער הפיסח: יניב ד'אור. פקיד ההגירה: סורין סמיליאן. האשה הנחמת: אפרת אשכנזי. ובנוסף, אנסמבל זמרות בתפקידים מגוונים: רויטל רביב, יעל לויטה, אנסטסיה קלוואן, רינת גולדמן, שרון דבורין, קארין שיפרין, איילה צימבלר, אפשרת אשכנזי ולימור אילן.

לכל מי שיכול לעמוד בתוכן המצמרר, מומלץ מאד. זה המחזה היחידי של חנוך לוין שהופק כאופרה. הפקה יוצאת דופן בליגה בינלאומית שאסור להחמיץ.

שלכם,

יורם בר-סלע

לכתבה על ינופה באופרה הישראלית – הקליקו כאן

לכתבה על עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני באופרה הישראלית – הקליקו כאן