ממשיות – תערוכה של מיכל גביש בגלריה צדיק ביפו

... בני משפחת גביש מצויירים על רשתות כמעט שקופות, ומרחפים בחלל הגלריה כרוחות רפאים, הנמהלות אחת ברעותה. הדמויות והדרך המיוחדת שבה בחרה להציג אותן, החלו להתגבש בדמיונה של מיכל בבודפשט, קיבלו את הקשר לסביבתן בלייפציג ואת צורתן הנוכחית והשתלבותן בחלל קיבלו לקראת תערוכה בסן-פרנציסקו. זה התחיל מהצורך האישי של מיכל להביע את רגשותיה כלפי בני המשפחה, המאורעות שעברו עליהם באירופה של המלחמה והחיים ובני המשפחה שהשאירו מאחור. 

שורשים עם כנפיים

הפרוייקט המרחף על גבול דק שבין אמנות פלסטית לתיאטרון או קולנוע, החל בשנת 2010, כשמיכל קיבלה מילגת אמן שהחזירה אותה לעיר הולדתו של אביה. הגורל הביא אותה לעבוד במרכז אמנויות הסמוך לבית ילדותו. על רקע העדר קרובי משפחה שלא שרדו את התלאות וביוגרפיה משפחתית שרבים בה החללים הריקים, יצרה מיכל ציורים גדולים של בני המשפחה בגילים שונים. הדמויות הוצמדו למוטות, ויחד עם אמנים אחרים מארצות שונות, שעבדו עם מיכל באותו מרכז, הביאה מיכל את דמויות בית משפחתה לבתים שבהם גרו, לגינות שבהם שיחקו ולבתי הקברות שבהם נטמנו קרוביהם למנוחת עולם. "רציתי להכיר לקרובי המשפחה את סביבת החיים שממנה באו" אומרת מיכל ומוסיפה: "זו היתה מעין הפגנת נוכחות שבה חזרו בני המשפחה למולדתם. גם האמנים שאינם יהודים ולקחו חלק בטיול הזה, התרגשו עד דמעות" אומרת מיכל. 

מאוחר יותר עברה מיכל לעבוד בלייפציג. דמויות הנייר הגדולות התלויות ברחבי הדירה/הסטודיו כמו ביקשו בית. מיכל ציירה אותן מחדש על גבי הרשת השקופה והוסיפה בציור על קנבס, מרחב ביתי המזכיר את סביבת המגורים שלהם בהונגריה. שטיח מהודר, כורסא מרופדת בבד פרחוני, שידת מגירות מעץ כהה וידיות נחושת, מסגרת מעוטרת ומוזהבת של תמונה. חפצים ממשיים מצויירים בסגנון ריאליסטי, והדמויות מרחפות ביניהם. כעת, מצוירות בשני רבדים הוציאה אותן לטיול ביערות סביב לייפציג בהם מצאו מסתור רבים מיהודי בודפשט שהועברו לבוכנוולד במסעם לקראת המוות. מיכל יצרה מיצב בו המסגרת המצוירת ברובד האחד והדמויות המצוירות ברובד השני נתלו בין עצי היער. על הדמויות והרקעים הקרינה תמונות מהשיטוט ביער. בכך יצרה אגדה משפחתית משולבת בטבע הספוג במשקעים ההיסטוריים הקשים. עוד נדבך ביוגרפי מומצא וממשי לדמויות שלא פגשה מעולם.

בבואה להציג בגלריה סנדרה לי בסן פרנסיסקו המציגה בעיקר ציור, נאלצה מיכל להמיר את הווידאו ארט של היער בלייפציג לציור.  הדמויות מבודפסט הגיעו למעונן החדש באמריקה תלויות במלוא אורכן ושקיפותן בחדרים משוחזרים כשהיערות המצוירים על גבי קנבס ברובד השני מהווים זיכרון לאחריתן. 

וכך, עברו הדמויות לחלל גלריה צדיק. הן מוצגות כשברקע ציורי היער ולצידן פרטי הריהוט והדקורציה המזכירים את הבתים שבהם גרו. 

5 דורות של גבישים

למען הגילוי הנאות, אציין שאני מכיר כבר את הדור החמישי של בני משפחת גביש. אלה ששרדו את השואה והגיעו ארצה ו-4 דורות של ילדיהם. עבורי, היה הביקור בתערוכה לחוויה מרגשת במיוחד של המפגש עם הדמויות שהכרתי כפי שנראו בצעירותן. למרות הזווית האישית, אני חושב שהשלבים שעברה העבודה האמנותית, הפכו אותה ליצירה אמנותית שיש לה זכות קיום משלה, ללא הקשר להיבט האישי. כל אחד יכול לזהות בדמויות ובסביבה המצויירת שיצרה מיכל את הסיפור האישי שלו, או של חבריו, או של שכניו, או של עם ישראל כולו. מרגישים את השואה. מבלי לומר זאת במפורש, ניבט מהן סיפורם של יהודי אירופה והחיים שהשאירו מאחוריהם. זו תערוכה מיוחדת ומרגשת שכדאי מאד לראות.

התערוכה תהיה פתוחה עד 14 באוקטובר 2012.

בשבת, 13 באוקטובר בשעה 11:00, יתקיים מפגש "שיח גלריה" עם מיכל, על ממשות ועל יצירתה האמנותית.

שלכם,

יורם בר-סלע

נשמח לשמוע את דעתך על הנושא, ניתן להשאיר תגובה, ממש פה למטה בבלוג או ברשתות החברתיות.

לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - צרפו את "תרבות אנד דה סיטי" לחברים שלכם-

בפייסבוק - facebook.com/Tarbut.and.the.City

גוגל פלוס plus.google.com/Tarbut.and.the.City