להיות כמו הנס כריסטיאן אנדרסן

סיור חווייתי בגני הסיפורים בחולון

"ובקומה החמישית גר מר עכבר. אך לפני שבוע ארז חפציו ונסע. איש אינו יודע לאן ומדוע" כך מתחיל הסיפור הקלאסי. "כתבו דיירי המגדל שלט, תקעו מסמר מעל לדלת, וקבעו שלט בקיר:  דירה להשכיר". 

החלום שלי

להיות כמו הנס כריסטיאן אנדרסן. זה תמיד היה החלום שלי. זוכרים את הסרט הנס כריסטיאן אנדרסן? את תלמידי בית הספר שבמקום להיכנס לכתה, הולכים אחרי הנס, מתיישבים סביבו על שפת הנחל ומקשיבים בשקיקה לסיפוריו על ההיסטוריה שאחרי שנים רבות של פעילות... החליטה להשתנות? לשבת מוקף ילדים ולספר. כשהילדים שלי היו בגן ובביה"ס העממי, נהגתי להגיע מדי פעם ולספר. לפעמים, סיפורים שחיברתי מזמן ולפעמים, הייתי ממציא סיפורים בו ברגע, כשהילדים מספקים לי את הנושאים לסיפורים. תמיד הגעתי חמוש בזוג הנעליים הירוקות הישנות שלי, אחד מסמלי המותג שלי. בלעדיהן, אני לא יכול לספר. כולם ידעו שהן ההשראה שלי. בלי הנעליים הירוקות, אין לי רעיונות לסיפורים. הראש ריק. כשראו אותי מתקרב עם הנעליים הירוקות, צהלו משמחה וכשראו אותי עם נעליים אחרות, נאנחו באכזבה.

מרגע שגיליתי את גני הסיפורים בחולון, היה ברור לי שזו הזדמנות חיי. כשכתבתי את הכתבה על פרוייקט גני הסיפורים, החלטתי לממש את החלום ולא מזמן מימשתי אותו. הזמנתי קבוצה של ילדים מבני המשפחה וחברים. צעדנו יחד בין פסלי הסיפורים, כשאני מקריא את הסיפורים מתוך ספר ומתייחס לפסלים שמסביב.

בקומה השלישית - חתולה כושית

... מי ראה את מר עכבר?

"והנה בשבילים ,בדרכים, בכבישים - אל הבית באים דיירים חדשים". התחלנו בשבילים של "דירה להשכיר" של לאה גולדברג - המיצב של ריצ'רד שילה. עמדנו ליד פסל הבית בן 5 הקומות. מרחוק, ראינו את פסל מר עכבר שעזב. קראתי את הסיפור, כשאנחנו מתקדמים לאורך השביל ועוצרים ליד פסלו של כל אחד מהדיירים. התרנגולת השמנה מקומה ראשונה,מחזיקה סלסלה מלאה ביצים. הקוקיה מקומה שניה עומדת על גגו של צריף קטן. החתולה הכושית מקומה שלישית עומדת בגאווה לצד השביל והסנאית מקומה רביעית מפצחת אגוזים על גגון קטן. אפשר היה לדמיין את רעש פיצוח האגוזים המחריש אזניים.

עברנו לשביל הגבוה יותר שבו פגשנו את השוכרים הפוטנציאלים, מגיעים לראות את הנכס: הנמלה שרק הזכרתי כי לא ראינו פסל שלה, החזיר הארוגנטי, הארנבת והיונה. את סוף הסיפור סיפרתי במערה, שמעצב האתר כנראה הכין במיוחד למטרה זו.
ההתרגשות היתה רבה. שלי בודאי, אבל נדמה לי שגם הילדים נהנו.
בהמשך, לאחר פיקניק קצר, עברנו ליד "פטריות וגמדים", "דודי שמחה" אוהב החיות, "שפת הסימנים של נועה", "איתמר מטייל על קירות"... ולסיום, השתוללנו בגן השעשועים המדליק שבמרכז המתחם.

אחרי כשעתיים וחצי נפרדנו. עייפים אך רצוצים. הצטרפנו אל מר עכבר, בדרך למכוניות.
מתגובות ההורים הבנתי שהשגתי את מטרתי. כולם מתכוונים להמשיך ולבקר בגני סיפורים נוספים... ואני, התחלתי לחנך לי דור חדש של מאזינים, שבעתיד אוכל לספר להם גם את הסיפורים שאני כותב. ממש כמו הנס כריסטיאן אנדרסן.

לכתבות נוספות על גני הסיפורים:
זהירות, זיקית בגן – על פי סיפורו של אליעזר ויסהוף
סיפור מהלב – על פי ספרו של פרופסור גיי לביא
קפה גן סיפור – לאכול ולשתות בצמוד לגן הסיפורים


שלכם,
יורם בר-סלע

נשמח לשמוע את דעתך על הנושא, ניתן להשאיר תגובה, ממש פה למטה בבלוג או ברשתות החברתיות.

לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - צרפו את "תרבות אנד דה סיטי" לחברים שלכם-
בפייסבוק - facebook.com/Tarbut.and.the.City
גוגל פלוס plus.google.com/Tarbut.and.the.City