 |
| צילום: יעקב סבן |
... ההזמנה לתערוכה כבשה את לבי. מופיע בה צילום של קפה מצדה, בשכונת הדר בחיפה. בית קפה ביתי. קיר צהבהב עם עיטור של עצי דקל לרוחב כל הקיר. שולחן סלוני עתיק ומאחוריו שידת עץ ישנה ומנורה סלונית. אור צהבהב של בית. מאחורי השולחן, כורסת קטיפה ועליה שרוע חתול שחור וזקן. על משענת הכורסה מוצמד בסרטי דבק דף נייר ועליו כתוב: "נא לא להזיז את החתול! תודה." מוזר.
הגעתי בערב הפתיחה כדי לברר מה הסיפור של בית הקפה המוזר הזה ומי האמן שמאחורי ההזמנה.
קפה מסדה | רח' מסדה 16 | שכונת הדר – חיפה | דקה מתחנת מסדה של הכרמלית
מוטי שובל, סמנכ"ל תפעול בחברת היי-טק בינלאומית, פוטר מעבודתו לפני כשנתיים. במקום לנסות להשתלב שוב בתעשיית ההיי-טק שאינה מסבירה פניה לאנשי המקצוע הוותיקים, החליט להפוך את אהבת הציור למקצוע. מאז, הוא מסתובב כל יום בשכונת הדר, חווה את השכונה על גווניה ואנשיה. בעבודותיו של מוטי בולט המבט האישי. מתבונן מסביב ומצייר את ביתו. הוא מתייחס לשכונת הדר ולאנשים החיים בה כבית. הוא מטייל בשכונה, יושב בבית הקפה מסדה, פוגש אנשים ברחוב ואלה הם נושאי ציוריו. המבט הציורי מופנה אליהם והוא מתרגם אותם ברגשות עזים אל כתמים רווים של צבע או קונטרסטים של שחור ולבן. הציורים מהווים תרגום ישיר לחווית החיים שלו בשכונה על כל רבדיה ומרכיביה. ממפגש אקראי בבית הקפה, או המדרגות המובילות לעיר התחתית, רוח השכונה תמיד נוכחת. לפעמים רואים אותו אנשי השכונה יושב בפינת הרחוב עם כן ציור ולעתים הוא יושב בבית הקפה ורושם בעיפרון על נייר את הנוכחים. והכל, עם מבט של פליאה מאנשים ומקומות שממש מתחת לאף.
יעקב סבן – על מה הוא חושב?
יעקב, צלם תל-אביב וותיק שהגיע לשכונת הדר לפני כמה שנים. בדומה למוטי, הוא מסתובב בשכונה ומתבונן באנשים. אבל הכלי שלו היא המצלמה. ובין הצילומים... הוא יושב בבית הקפה. לאחר שלבים של התיידדות, הגיע יעקב לסטודיו ואפשר למוטי לצייר אותו. אני מסתכל בציור ומתמלא סקרנות. על מה יעקב חושב? על הצילומים שעשה בעבר? על סדרת הצילומים הבאה שלו? איזה קפה להזמין היום? על זה בוודאי אין לו התלבטות. תמיד באותו בית קפה, אותו כסא ואותו קפה. אני בטוח. יעקב כל כך קבוע בבית הקפה, שמוטי בחר לצייר את עצי הדקל המעטרים את כל רוחב הקיר, גם על החולצה שלו. כמו צמח המטפס על כל דבר שאינו זז בסביבתו.
 |
| ציור: מוטי שובל | צילום: יעקב סבן |
גידי – סטודנט? מרצה?
גידי יושב באופן קבוע ליד החלון. שולחן קטן, כסא בודד ומאחוריו תמונה קבועה המקשטת את בית הקפה. על השולחן קבוע ספר תרמודינאמיקה. "לפי הספרים – סטודנט. לפי הגיל, כנראה מרצה בטכניון" אומר מוטי ומוסיף: "בשיחה קצרה גיליתי שגידי הוא בכלל סופר הנמצא בעיצומה של כתיבת רומן. לדבריו, הספר הפתוח עם התרשימים הפיזיקליים המסובכים משמש לו כהשראה".
 |
| ציור: מוטי שובל | צילום: יעקב סבן |
מאחורי הסורגים
זוויות המבט של מוטי מקוריות ומפתיעות. הוא מזהה שילובים מיוחדים של אור וצל, כשם שהוא חודר לנשמתם של אנשי השכונה במבט אוהב ואנושי. את אחד הציורים, הוא צייר בכלל מנקודת מבטו של החתול. לפעמים, הזקן זז מכורסת הקטיפה הישנה, עולה על אדן החלון ומביט מבחוץ על החיים בבית הקפה. גם מוטי עשה כמוהו והדגיש את האורות והצללים בחלל. התוצאה לפניכם.
 |
| צילום: יעקב סבן |
 |
| ציור: מוטי שובל | צילום: יעקב סבן |
זוהי תערוכה יפה ואנושית. מעוררת סקרנות ומחשבות. אני ממליץ לכם לצאת לסיור של נוסטלגיה שכונתית. לעלות בכרמלית ולראות את התערוכה היפה ואת בית הקפה המאכלס אותה.
התערוכה תוצג בבית הקפה עד סוף מרץ 2013. חוויה.
שלכם,
יורם בר-סלע
לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - צרפו את "תרבות אנד דה סיטי" לחברים שלכם-
בפייסבוק - facebook.com/Tarbut.and.the.City
גוגל פלוס plus.google.com/Tarbut.and.the.City
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מוזמנים להשאיר את תגובתכם, כאן