 |
| מוזס וילהלם שפירא |
בכך תמה מסכת חיים דרמטית של היהודי המומר, שהזין את מוזיאוני אירופה באוספים מרשימים של כתבי יד עתיקים. אלא, שדווקא עם מותו, נטמן הזרע לדרמה הגדולה באמת. כשבעים שנה מאוחר יותר, עם גילוי מגילות ים המלח, עולה השערה חדשה ומרתקת. הייתכן כי אי שם מסתתר לו אוצר היודאיקה האבוד והגדול בכל הזמנים?
אמנות, סקרנות או אובססיה?
הרומן בין יורם סבו – יוצר הסרט לבין שפירא, החל בסתיו 1979. באותה תקופה חיפש יורם סיפורים על אוצרות אבודים. היו לא מעט מהם. אפופי מסתורין, מסעירים את הדמיון, ועל פי רוב עשויים זהב, כסף ואבנים יקרות.
"במהלך החיפושים, הגעתי אל ספר קטן בשם פרשת שפירא" אומר יורם ומוסיף. "על עטיפת הספר הופיע טקסט מעורר סקרנות שהודפס באותיות קטנות: הסיפור המסתורי על גילוי מגילות ים המלח במאה ה-19 - זיוף או התנ"ך הקדום ביותר בעולם?. נשאבתי מבלי יכולת לעצור. סקרנות? אולי. אובססיה? בודאי!".
אוצר יודאיקה או זיוף?
לשפירא היו כל הנתונים הדרושים להיות סוחר עתיקות מצליח, אך הוא רצה יותר. הרבה יותר. וכך, כאשר מתגלגלות לידיו בדרך מסתורית חמש עשרה רצועות עור, המכילות קטעים מספר דברים בכתב יד עתיק, שפירא יודע כי כל חלומותיו עומדים להתגשם.
אלא שרגע לפני שהמוזיאון הבריטי עומד לרכוש את המגילות בסכום דמיוני של מיליון לירות שטרלינג, כאשר אנגליה כולה כבר עומדת על רגליה ומריעה לו והעולם כולו מדווח יום יום על התגלית המרעישה, מחליטה קבוצת החוקרים שמונתה לבדוק את המגילות, כי מדובר בזיוף. האכזבה התהומית שולחת את מוזס ווילהלם שפירא אל חדר עלוב במלון קטן ברוטרדם... כשאקדח מוצמד לרקתו.
כשבעים שנה מאוחר יותר, העולם נחשף אל מגילות ים המלח. היו שנזכרו ברצועות הנעלמות של שפירא. הפולמוס מתפתח מחדש, נכתבים מאמרים ומאמרים שכנגד. אלא, שזהו רעש ללא תכלית - אין איש יודע היכן המגילות של שפירא.
 |
| יורם סבו בספרית המוזיאון הבריטי |
חזרה אל הסיפור...
חלפו למעלה משלושים שנים מאז החל יורם סבו לסייר במבוכיה של הפרשה המסתורית הזו. הרבה נכתב ונאמר על פרשת שפירא - מחקרים אקדמיים, כתבות עיתונאיות, ידיעות חדשותיות, תכניות רדיו וגם רומנים ספרותיים. אלא שרומן הוא רומן וכבודו במקומו מונח. כל שאר הדיווחים עסקו רק בחלק כזה או אחר של הפרשיות שהלכו ונארגו סביב דמותו של סוחר כתבי היד מירושלים. משום מה, איש לא גילה עניין בתמונה השלמה. ככל ששקע יורם עמוק יותר בסיפור המוזר הזה, כך הלכה וצמחה ערימת השאלות והתהיות. אלו שכתבו על שפירא, סתרו זה את זה לעיתים קרובות ושרבבו אל תוך הטקסטים עובדות מופרכות במידה שלא נתנה לו מנוח. לנוכח אמינותם המפוקפקת של רבות מהטענות הקשורות לשפירא, לא יכול יורם לחיות עם הטענה כי מגילות שפירא היו מזויפות. בתחילת שנת 2012 יצא עם הצלם יורם מילוא בעקבות "טביעות האצבע" שהותיר שפירא ברחבי העולם. התוצאה היא הסרט "שפירא ואני".
שפירא ואני בערוץ 10
זהו סרט מרתק ומרגש. יחד עם סיפורו של שפירא וסיפורן של המגילות הנעלמות, שזורים שני סיפורים נוספים: האובססיה שאחזה את יורם סבו והובילה אותו לחקור את הנושא במשך 30 שנה, והיצירה המשותפת של "שני היורמים", הבמאי והצלם, שמשלימים זה את זה הן בפיענוח החידה האינסופית והן בהגשת הסיפור בסרט יפה ומרתק.
הסרט יוקרן בערוץ 10, במוצאי יום הכיפורים תשע"ה 22:30. אל תחמיצו. זו אולי ההזדמנות היחידה לראות את הסרט בישראל. לאחר מכן, הוא יוצא להקרנות בפסטיבלים רבים בחו"ל.
אורך הסרט: 57 דקות.
במאי/מפיק: יורם סבו
צלם: יורם מילוא
עורכת: תמר גן צבי
מוסיקה מקורית ופסקול: יוסי אפלבאום
סרטים קודמים שיצר הבמאי:
2008 - קילומטר מרובע אחד - יהודים, נוצרים ומוסלמים בעיר העתיקה של ירושלים, נצרבים באש הקדושה הבוערת בקרבם. שודר בערוץ 2
2005 - מסיק - ההמולה סביב עץ הזית כסמל לקונפליקט באזור, דרך סיפורן של דמויות הנושאות בחובן אירוע טראגי. שודר ב- YES
2001 - איירה מאי – סדרה בת 10 פרקים על מסע מסביב לעולם. הסדרה שודרה ב'רשת' ערוץ 2
ובהמשך... הספר
אף סרט, ארוך ככל שיהיה, לא יכול להכיל את סיפורו השלם של מוזס וילהלם שפירא. עלילותיו של שפירא מסתעפים לכיוונים רבים. יוצרי הסרט נאלצו להתעלם במהלך הצילומים מעלילות משנה רבות. סצנות רבות שצולמו נותרו על רצפת חדר העריכה ולא זכו להיכנס לסרט.
היום עובד יורם סבו על כתיבת ספר שיכנס את כל הסיפורים המופלאים הללו וינסה לחבר את חלקי הפאזל "הלא גמור" לתמונה ברורה יותר, בהתחשב כמובן בעובדה, שהפרשה המרתקת התרחשה לפני כמאה ושלושים שנה.
שלכם, יורם בר-סלע
שלכם, יורם בר-סלע
נשמח לשמוע את דעתך על הנושא, ניתן להשאיר תגובה, ממש פה למטה בבלוג או ברשתות החברתיות.
לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - צרפו את "תרבות אנד דה סיטי" לחברים שלכם-
בפייסבוק - facebook.com/Tarbut.and.the.City
גוגל פלוס plus.google.com/Tarbut.and.the.City
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מוזמנים להשאיר את תגובתכם, כאן