 |
| צילומים: יוסי צבקר |
"רבות נכתב על האדונית והרוכל של עגנון. השפע האין סופי של המשמעויות, הסמלים, הדימויים וההקשרים – יחד עם ה"גותיקה" של היצרים האפלים, האכזריות, המיניות, האלימות, הדתיות (היהודית והנוצרית) עושים את האדונית והרוכל ליצירה מרתקת, מזעזעת בעצמתה, במתח הקיים בה – ובאפשריות הדרמטיות/בימתיות שטמונות בה.
בשעה שחזיתי באופרה של בלה ברטוק טירתו של כחול הזקן באופרה הישראלית, נזכרתי ביצירתו של עגנון – שטירתו של כחול הזקן מהווה מן היפוך עלילתי שלה: באופרה של ברטוק יהודית באה לביתו של כחול הזקן, אשר רצחנותו מביאה עליו את מותו שלו. בסיפור של עגנון יוסף, הרוכל היהודי הוא זה שנקלע אל ביתה של הלני – האדונית – ואשר רצחנותה מביאה עליה את מותה שלה". כך מספר חיים פרמונט, שהציע לאופרה הישראלית לקיים ערב עם שתי אופרות ישראליות קצרות.
"לשמחתי, ניאותה האופרה הישראלית להפיק את האדונית והרוכל – הכתובה לשני זמרים בלבד, ולתזמורת. לאתגר העצום של עיבוד יצירתו של עגנון לליברית אופראית יש לא מעט מעזות המצח להתיימר לתת ביטוי ליצירת הענק של ש"י עגנון – אלא שזהו טבעם של היוצרים... ועם הקהל ההבנה והסליחה" מוסיף חיים פרמונט.
בימים אלה, מציגה האופרה הישראלית את "האדונית והרוכל" מאת חיים פרמונט על פי סיפורו של ש"י עגנון. ליברית מאת צרויה להב. מיד אחריה, מוצגת האופרה "שיץ" מאת יוני רכטר, על פי מחזהו של חנוך לוין. עריכת ליברית מאת מולי מלצר.
מנצח: איתן שמייסר. במאי: עידו ריקלין
סולנים - האדונית והרוכל: עידית זמיר בתפקיד האדונית וגיא מנהיים בתפקיד הרוכל. שיץ: נח בריגר בתפקיד פפכץ, אירה ברטמן בתפקיד צשה, יעל לויטה בתפקיד שפרכצי ועודד רייך בתפקיד צ'רכס.
מעצב תפאורה: אלכסנדר ליסיאנסקי
מעצב התלבושות: הוא אורן דר
מעצב התאורה: אבי יונה בואנו (במבי).
זהו ערב מרגש מאד הנותן במה מכובדת למוסיקה הישראלית העכשווית. חיים פרמונט ויוני רכטר נתנו ביטוי מוסיקלי מרתק למתח הרב שביצירות התיאטרליות.
האדונית והרוכל
יוסף, רוכל יהודי, מגיע לבית בקצה היער ומציע לאדונית הבית (הילני) את סחורתו. זו קונה ממנו סכין... והוא ממשיך בדרכו. לקראת חשכה, הוא מאבד את דרכו, חוזר לבית האדונית ומפציר בה שתניח לו ללון בביתה הלילה. למחרת, מציעה לו האדונית שיתקן את גג ביתה. יוסף נשאר בביתה. האדונית מטפלת בו ודואגת לכל מחסורו. הוא מתחבר לאנשי המקום. אוכל ושותה בביתה, אבל מעולם לא ראה אותה אוכלת ושותה. בדרך מקרה, למרות שהיא מתחמקת מתשובה לתמיהתו, הוא מגלה שהיו לה בעלים רבים. היא שואלת אם הוא מאמין באלוהים, ומציעה לו שיתפלל כדי שלא יהיה סופו כסופם של בעליה.
לילה אחד, לאחר שהלך לישון, הוא יוצא החוצה לקרוא "קריאת שמע". הוא חוזר ומוצא שהמצעים במיטתו מלאים חורים. הילני מושלכת פצועה על הקרקע וסכין בידה. כשהוא מרכין ראשו כדי לשמוע את דבריה, היא נועצת את שיניה בגרונו, אבל דוחפת אותו ממנה בצעקה שדמו קר כמי קרח. למרות שניסתה לרצוח אותו, הרוכל מטפל באדונית. ביום החמישי לפציעתה, היא מתה. הרוכל נוטל את סחורתו וממשיך בנדודיו.
האדונית והרוכל מתחילה בכמה צלילים קודרים המבשרים את מה שעומד לקרות על הבמה. אחריהם ציטוט של מוסיקה יהודית מסורתית המפנה מקומה למוסיקה מסתורית ודרמטית המלווה את ההתרחשות. כמו במוסיקה של חיים פרמונט, כל מלה מקבלת טיפול מוסיקלי משלה. כך עד מותה של האדונית. ושוב, חוזרים הצלילים היהודיים המלווים את יוסף שחוזר לנדודיו.
שיץ
"שיץ" נכתב ב-1974 ועלה לראשונה בתיאטרון חיפה בשנת 1975- שנתיים אחרי מלחמת יום הכיפורים, בבימויו של לוין. משפחת שיץ מככבת במחזה כמראה ביקורתית מול החברה הישראלית. פפכץ וצשה שיץ חולמים במשך שנים על היום בו שפרכצי בתם תמצא כבר חתן. צ'רכס, שהיה קצין בצבא, מופיע כנסיך חלומות, ובוחר בשפרכצי להיות לו לאישה. שפרכצי רוצה טבעת וילד. צ'רכס רוצה כסף... הרבה כסף. בין החלומות של שניהם לבין המציאות מפריד רק דבר אחד – פפכץ, האבא. האבא "שיש לו שתי משאיות... ושופלדוזר!!!" הזוג הצעיר רוקם את תכנית ואפילו מצליח לרתום את האמא לחלום החיים החדשים. אלא שבישראל, לגורל יש תכניות קצת אחרות. בעיני, המוסיקה לוקחת את המחזה לכיוון המחזמר. בתחילת האופרה, הגישה הקלה בולטת יותר. בהמשך, התחבר יוני רכטר לז'אנר האופראי. המוסיקה "מרגישה" רצינית ומגובשת יותר.
על הבימוי
עידו ריקלין מנסה לזהות קווים משותפים בין שתי היצירות, למרות מאה השנים המפרידות בין היער המושלג של עגנון לבית הישראלי של חנוך לוין. טורפים ונטרפים. פרוזה קצרה ו"חסכונית במילים" של עגנון, לעומת דרמה באורך מלא של לוין.
עיצוב התפאורה נותן מסגרת ויזואלית זהה לשתי האופרות, כשבכל אחת מהן, היא מקבלת פרטים שונים. ניתן להבין איך גרוטאות הברזל החלוד מסמלות את היער וביתה של האדונית, ולאחר מכן את ביתה של משפחת שיץ. התפאורה מרשימה מאד ובשילוב עם התאורה היא יוצרת תמונות אסתטיות מאד. אבל, דרוש דמיון רב כדי לקשר בין התפאורה להתרחשויות. בעיני, המרחק ביניהן גדול מדי.
3-10 ליולי 2015 באופרה הישראלית - המשכן לאמנויות הבמה. שווה לראות. זה אירוע נדיר ומרגש הנותן במה מרשימה ומפרגנת ליצירה הישראלית.
רכישת כרטיסים: בטלפון – 03-6927777 | או באתר האופרה הישראלית www.israel-opera.co.il
שלכם, יורם בר-סלע
נשמח לשמוע את דעתך על הנושא, ניתן להשאיר תגובה, ממש פה למטה בבלוג או ברשתות החברתיות.
לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - צרפו את "תרבות אנד דה סיטי" לחברים שלכם-
בפייסבוק - facebook.com/Tarbut.and.the.City
גוגל פלוס plus.google.com/Tarbut.and.the.City
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מוזמנים להשאיר את תגובתכם, כאן