התערוכה החקלאית בפריז. עבורי, מהווה הסרט הפרה ז'קלין, סגירת מעגל אישית. כמעצב צעיר, נשלחתי במסגרת עבודתי ב"בצלאל מו"פ" שהיתה חברת בת של האקדמיה בצלאל, לביקור בתערוכה המפורסמת. ראיתי שם טכנולוגיה חקלאית מתקדמת, לצד פרות ושוורים ארוכי קרניים "עם דם כחול" שבאו להתחרות בה מול חבריהם שהגיעו מכל רחבי אירופה.
אז, היה מוזר לי לראות את המתחרים החיים הרובצים באדישות בכלוביהם, לצד הטקטורים והקומביינים, אריזות משוכללות לתוצרת חקלאית ומכשירי שינוע והובלה. הסרט הפרה ז'קלין, זוכה הפרס הגדול של חבר השופטים, פרס חביב הקהל ופרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים Alpe D'huez, מסביר הכל.
מפיקי "מחוברים לחיים", מביאים שוב סרט מרגש ומצחיק עד דמעות. פתח הוא איכר אלג'יראי פשוט המגדל באהבה רבה את פרתו ז'קלין, כשכל הסובבים אותו בבית ובכפר, לועגים לאהבתו, שאינה יודעת גבולות ולחלום חייו: להביא את ז'קלין לתערוכה החקלאית בפריז. אחרי שנים רבות של בקשות שנדחו ע"י המארגנים, הוא מקבל סוף סוף את ההזמנה הנכספת לתערוכה. להפתעתם הרבה של כל יושבי הכפר, פתח עוזב אותו בפעם הראשונה בחייו, מפליג במעבורת למרסיי ומחליט להגיע לתערוכה בפריז ברגל יחד עם ז'קלין.
המסע ההזוי של פתח וז'קלין, מהווה סיור מרגש בצרפת של היום ומפגש עם אנשים וסיטואציות בלתי צפויות, מסעירות ומצחיקות. הנאיביות והפשטות של פתח מתקבלות באהבה רבה בקרב האנשים שהשניים פוגשים בדרכם. הם עוברים מבני הכפר באלג'יריה (שבה הטלוויזיה מראה רק אנשים בחליפות עם שפם), דרך קהילות של יוצאי צפון אפריקה, שהצליחו להגר למרסיי, ומתנשאים על אלה שנשארו מאחור. דרך קהל אינטלקטואלי המקבל את פניהם עם הגיעם לפריז, עיתונאים ואנשי תקשורת, פריקים של הרשתות החברתיות... ובסוף הדרך, הקהל המקצועי בתערוכה. מיקס של כפריים נאיבים, טכנולוגים וסוחרים, שמקבל בתשואות סוערות את פני ז'קלין, שהפכה בינתיים ללהיט לאומי בטלוויזיה ובפייסבוק.
מוחמד חמידי, במאי הסרט, מספר על מקור הרעיון: "רציתי לעשות סרט דרך בצרפת כבר זמן רב. זו מדינה שאני מכיר היטב כיון שמגיל 17 ואילך חציתי אותה לאורכה ולרוחבה. במיוחד בעבודה כמדריך במחנות קיץ. המפגשים בין הנערים משכונות מצוקה בפרברים עם התושבים הכפריים, חוואים ואחרים, הובילו לרגעים יוצאי דופן, שנגעו לליבי. יום אחד, סיפר לי פטסה בוימד (שחקן המשנה שלצד הפרה ז'קלין), שהיה שותף ביצירת התסריט, שאחד מדודיו, אדם שיש לו עניין גדול באגרונומיה ודשנים, נהג לשאול אותו באופן קבוע על תערוכות חקלאיות בהן הוא היה רוצה לבקר. עם הפרה ז'קלין יצרתי קוקטייל מכל הסיפורים הללו".
לדברי הבמאי, זהו גם סרט פוליטי/חברתי. הבמאי מבקר בעדינות שאינה נעלמת מהעין את שלטון הדת וחוסר הקבלה של אמונות שונות ומאוויים של אנשים אחרים. הוא רוצה שנהנה מההתרחשויות בסרט, אבל בהחלט מעורר מחשבות על קבלת השונה מאיתנו.
ז'קלין? כאן אין ז'קלין...
אי אפשר להעביר פרה בין מרוקו, אלג'יר וצרפת. במשך 3 שנים, חיפשו המפיקים והבמאי 3 פרות שונות, שיראו ויתנהגו בדומה. לאחר שמצאו פרה מרוקאית חומה ומתאימה, חיפשו את כפילותיה בכפרי אלג'יר ובאלפים הצרפתיים. כולן עברו תהליך חינוך והסתגלות עם השחקן הראשי, כשמאלפי חיות מומחים מלווים את התהליך.
כיף של סרט, שרק השילוב בין הומור אלג'יראי ורגישות צרפתית יכולים להניב. הזוי לחלוטין, ובכל זאת מציג דברים אמיתיים לחלוטין, שיכולים היו להתרחש בצרפת של היום. אל תחמיצו.
שלכם, יורם בר-סלע
בפייסבוק - facebook.com/Tarbut.and.the.City
גוגל פלוס plus.google.com/Tarbut.and.the.City
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מוזמנים להשאיר את תגובתכם, כאן