הטלפון מצלצל. אסגר הולם, קצין שטח שהסתבך בבעיה משפטית ומשרת באופן זמני כמוקדן במוקד משטרת קופנהגן, עונה לשיחת חירום מאשה חטופה. כשהשיחה מתנתקת לפתע, מתחיל מרדף אחר האשה והחוטף. חמוש בטלפון בלבד, יוצא אסגר למרוץ נגד הזמן. העלילה המרתקת מתקדמת בתפניות חדות ומפתיעות. עד מהרה, אסגר מבין שמדובר בפשע גדול בהרבה משחשב.ה אשמים הוא אחד הסרטים הכי מדוברים של השנה. בקצרה:
סרט הביכורים של גוסטב מולר הותיר את הקהל המום בבכורתו בפסטיבלי סאנדנס ורוטרדם, בשניהם זכה בפרס הקהל לסרט הטוב ביותר. מאז זכה הסרט בעשרות פרסים נוספים ברחבי העולם לסרט, לבמאי ולשחקן הראשי. הסרט נמצא בין 9 המועמדים הסופיים לאוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.
דבר הבמאי גוסטב מולר:
תמיד האמנתי שהדימויים החזקים ביותר בסרט, אלה שנשארים אתך לאורך זמן, הם לא אלה הנראים לעין, אלא אלה שהצופה לא רואה. הרעיון לסרט עלה כשנתקלתי במקרה בשיחה למוקד חירום משטרתי מאישה שנחטפה. היא נסעה במכונית ודברה בקודים מכיוון שלצידה ישב החוטף שלה. בהתחלה נסחפתי על ידי המתח שיצרה השיחה, כמו שכל מאזין היה נסחף. ואז התחלתי להרהר במה שהפך את השיחה הזו לכל כך מטרידה ומרתקת, על אף שהאזנתי רק להקלטת קול. ראיתי את האישה לפניי, את המכונית שבה היא הייתה, הדרך בה נסעה המכונית, ואפילו את החוטף שישב לצידה. אני משער שכל אדם שהיה מקשיב לשיחה הזו, היה רואה דימויים שונים, מדמיין את האישה אחרת, את החוטף באופן שונה וכן הלאה.
התחלתי לחשוב מה יקרה אם אשתמש ברעיון הזה של דמיון נפשי בסרט?
החזון שלי בעשיית "האשמים" היה ליצור מותחן המונע באמצעות הגיבורים. יותר מזה, רציתי ליצור סרט שייתן לכל צופה וצופה חוויה שונה לגמרי. מבחינתי, כבמאי בתחילת הדרך, זו הייתה גם הזדמנות להרים סרט גדול שלא נראה כמו סרט דל תקציב. היה לנו גם מאוד חשוב להעביר תמונה ריאליסטית. אמיל (התסריטאי) ואני עשינו תחקיר מקיף לדעת בדיוק איך מוקדי החירום בדנמרק עובדים. דיברנו עם שוטרים והאזנו לעוד שיחות רבות מסוג זה. כדי לשמור על התחושה האותנטית של ההתרחשות, השתמשנו בשלוש מצלמות כדי לאפשר טייקים ארוכים.
יאקוב השחקן הראשי לא היה מודע להערות שקיבלו שאר השחקנים, על מנת לקבל ממנו תגובות אמתיות וגם כדי לשמור אותו דרוך ורענן לאורך כל הצילומים.
גם מבחינת הצופים, אני חושב שהדרך הטובה ביותר להגיע לחוויה משמעותית היא לגרום להם לשבת דרוכים בקצה הכיסא. אני אוהב את קו התפר בין הקולנוע האמנותי לקולנוע שפונה לקהל הרחב. עבורי, ההשראה הכי גדולה היא במאים כמו סקורסזה ואני יכול רק לשמוח בהצלחה לה זכה עד כה סרטי הראשון.
והתוצאה, אין מלים. אם אינכם אוהבים סרטי מתח, זה לא בשבילכם. אבל אם כן, אל תחמיצו. זה סרט יוצא דופן בכל היבט. התסריט, הבימוי, והמשחק מותחים ומפתיעים, עד רגע לפני הכותרות.
פרסים:
- פרס חביב הקהל - פסטיבל סאנדנס במסגרת הקולנוע העולמי
- פרס חביב הקהל ופרס חבר השופטים הצעיר - פסטיבל רוטרדם
- פרס הבמאי הטוב ביותר - פסטיבל ויאדוליד
- פרס חבר השופטים - פסטיבל וושינגטון
- פרס המבקרים - פסטיבל ציריך
- פרס הבמאי הטוב ביותר - פסטיבל סיאטל
- פרס חביב הקהל - פסטיבל סלוניקי
- פרס הבמאי, פרס חביב הקהל ופרס העיר טורינו לתסריט ולשחקן - פסטיבל טורינו
- פרס חביב הקהל - פסטיבל מונטקלייר
- פרס הסרט הטוב ביותר - פסטיבל הבלטי לסרטי ביכורים
- פרס הבמאי וסרט הביכורים הטובים ביותר - 2018Camerimage
- פרס הבמאי והשחקן הטובים ביותר - פסטיבל מקאו
היוצרים:
בימוי ותסריט: גוסטב מולר Gustav Möller
תסריטאי נוסף: אמיל ניגארד אלברטסן Emil Nygaard Albertsen
צילום: יספר ספניג Jasper Spanning
עריכה: קרלה לופה היינצלמן Carla Luffe Heintzelmann
עיצוב פסקול: אוסקר סקריבר Oskar Skeiver
הפקה: לינה פלינט Lina Flint
השחקנים:
אסגר הולם: יאקוב סדרגרן Jakob Cedergren
איבן: ג'סיקה דינאג' Jessica Dinnage
מיקאל: יוהאן אולסן Johan Olsen
רשיד: עומר שרגאווי Omar Shargawi
מתילדה: קתינקה אברס-יאנסן Katinka Evers-Jahnsen
שלכם, יורם בר-סלע
לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - עקבו אחרינו בפייסבוק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מוזמנים להשאיר את תגובתכם, כאן