באך – זלנקה – ראטר | קונצרט מס' 3 בסדרת "הכורלית הקטנה" של מקהלת ברתיני

הקונצרט השלישי בסדרה "הכוראלית הקטנה" לוקח את קהל המאזינים לאירופה של הבארוק המאוחר ושל ימינו. קונסורט ברתיני יפתח בקונצ'רטו הברנדנבורגי מס' 3 מאת י.ס. באך. יצירה מבריקה ומהנה, אותה יבצע הרכב קשתנים מעולה מתוך קונסורט ברתיני בהובלתו של הכנר הראשי גיא פיגר.

בהמשך תבצע מקהלת ברתיני יחד עם סולנים ותזמורת, שתי יצירות מקהלתיות שעליהן שורה רוחה של מריה, אם ישוע. 

• הראשונה היא ליטניה (מזמור תחינה ובקשה למריה) מאת המלחין הצ'כי בן זמנו של באך, יאן דיסמאס זלנקה, אשר קרנו הולכת ועולה בין חובבי הבארוק בעשורים האחרונים.
• היצירה השנייה היא המגניפיקט (מזמור הלל למריה) מאת המלחין והמנצח הבריטי בן זמננו, ג'ון ראטר. זוהי יצירה צבעונית ומהנה בעלת תזמור עשיר, משובצת במוסיקה עממית אנגלית ובמוטיבים ג'אזיים ולטינו-אמריקאיים.

 משתתפים:

• קונסורט ברתיני – מקהלה ותזמורת
• מנצח: רונן בורשבסקי
• סולנים: תמרה נשרי – סופרן, ניצן אלון – אלט, כפיר לוי – טנור, יואב וייס - בריטון

 מופעים:

• אולם אלמא, זכרון יעקב – 4/5/24 בשעה 11.00 
• מוזיאון תל אביב לאמנות, אולם רקנאטי – 8/5/24 בשעה 20.00
• לינק להזמנת כרטיסים: https://www.eventer.co.il/user/bertinichoir

יאן דיסמאס זלנקה (1679 – 1745)

זלנקה הוא ממלחיני הבארוק המוכשרים אשר עד היום נותרו עלומים יחסית. עוד בימי חייו סבל מאנונימיות והתעלמות הממסד. לעומת זאת, הוכרה גדולתו על יד עמיתיו המלחינים כדוגמת באך, טלמן והנדל. בשנים האחרונות ובייחוד החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים, החלה קהילת המבצעים להכניס את זלנקה לרפרטואר וישנן כיום כמה וכמה הקלטות מעולות של יצירותיו הגדולות. הוצאות התווים החשובות נוהגות לפרסם הוצאות מחודשות של יצירותיו וההתעניינות במלחין הנשכח הולכת וגוברת.

זלנקה נולד בעיירה דרומית לפראג, בחבל בוהמיה (כיום צ'כיה). את לימודיו המוסיקליים הראשוניים עשה בפראג ולאחר מכן התקבל לעבודה כנגן באס-ויול (מקביל לקונטרבס של התקופה) בחצר הברון פון הארטיג, שם עשה את צעדיו הראשונים כמלחין. בחצרו של הארטיג, שהיה מוסיקאי בעצמו וצרכן מוסיקה משובחת, יכול היה זלנקה להיתקל במוסיקה מכל רחבי אירופה ובין השאר העתיק שם את "מיסת החכמה", יצירתו של המלחין האיטלקי אנטוניו לוטי.

לאחר תקופה קצרה, עבר זלנקה לדרזדן לנסות את מזלו אצל שליט סקסוניה, פרידריך אוגוסט השני, שהיה באותה עת גם מלך פולין ונסיך ליטא. בחצרו של אוגוסט "החזק") הועסק זלנקה כנגן באס בשכר זעום ביותר, ושם המשיך בהלחנה ביתר שאת. בשנת 176 נסע ללימודי המשך בוינה בין היתר אצל אחד מגדולי המוסיקאים, התיאורטיקאים והמורים בתקופה זו - יוהן יוזף פוקס. כל העת המשיך להלחין מוסיקה קתולית לחצר בדרזדן. יצירות שביצוען היווה מרכיב חשוב בעשייה המוסיקלית של כנסיית החצר. בריאותו הרופפת של הקאפלמייסטר של דרזדן, יוהן דיוויד הייניכן גרמה לכך שזלנקה הוא ששימש במשרה החשובה הזו בפועל אך ללא הכרה ציבורית. לאחר מותו של הייניכן ניסה להתמודד זלנקה על המשרה הנכספת אך המוסיקה שלו לא קלעה במדוייק לטעמו של המלך, אשר לדידו נטתה לסגנון ה"מיושן" ופחות לסגנון הגאלאנט הנוצץ והאופראי, שהפך מקובל יותר באותם ימים. זלנקה האומלל נאלץ להסתפק במשרה הנחותה של "מלחין כנסייה" ללא העלאה במשכורתו.

אט אט גם בריאותו החלה להדרדר והוא מת בשנת 1745 ונקבר בקבר לא מסומן. על אף קשייו בקריירה המוסיקלית שלו, כשרונו כמלחין לא נעלם, כאמור לעיל, מעיני מלחיני התקופה. דווקא יודעי הדבר העריכו מאוד את סגנונו. המוסיקה של זלנקה מאופיינת בקונטרפונקט סבוך ועושר הרמוני ומלודי. יצירותיו רעננות, הרבה בזכות מעברים הרמוניים מפתיעים ולא צפויים. הוא שילב במוסיקה שלו גם הרבה מסגנון פלסטרינה ועד הקונטרפונקט הבארוקי הגבוה וכן סגנון הגאלאנט המבריק והריקודי.

 

ליטניה לורטנית ZWV 151 

הליטניה היא סוגה ספרותית, מעין מזמור או שירת תחנונים ובקשות. בנצרות הליטניה היא תפילה למריה הבתולה ומכילה הרבה מאוד שורות של בקשה ותפילה לאם המושיע ומסתיימת תמיד במשפט "התפללי עלינו" (Ora Pro Nobis). ביהדות ניתן למצוא מקבילה לליטניה בדמות פיוטי הושענות בהן כל שורה היא בקשה לאל שמסתיימת במילה "הושענא". הליטניה הלורטנית (Litaniae Lauretanae) קרויה כך על שם העיר לורטו באיטליה, במחוז אנקונה, אשר בביזיליקת "הבית הקדוש" שבה תועד שימוש ראשון במזמור בנוסח הזה כבר בשנת 1558. מלבד זלנקה מלחינים נוספים הלחינו ליטניות והמפורסמים שביניהם: פלסטרינה, שרפנטייה ומוצארט.

*מקהלת ברתיני ביצעה את מיסת החכמה לפני כשנתיים מהוצאת תווים מחודשת על פי תזמורו של

זלנקה.

 Magnificat  - John Rutter (b. 1945)

המלחין והמנצח הבריטי ג'ון ראטר מוכר מאד לזמרי מקהלות ומנצחיהן ברחבי העולם. מרבית יצירותיו כתובות למקהלה א-קפלה ובליווי עוגב או פסנתר. רובן, שירים, מזמורים ומוטטים בנוסח כנסייתי, אך ישנן גם כמה יצירות גדולות מימדים למקהלה, סולנים ותזמורת. ביניהן, רקויאם, גלוריה ומגניפיקט. לפופולריות הגדולה ביותר זוכה המלחין דווקא בארה"ב, שם בוצעו יצירותיו הגדולות לראשונה, וזה היה גם גורלו של ה"מגניפיקט", אשר בוצע בקרנגי הול בשנת 1990, בניצוחו של ראטר, ובשנת 1991 בוצעה היצירה בקתדרלה המפורסמת של קובנטרי באנגליה, זו שנחרבה כליל במהלך הבליץ הגרמני של מלחמת העולם, ונבנתה מחדש.

מזמור המגניפיקט, מושתת על טקסט מתוך הבשורה על פי לוקס, פרק ראשון. הוא מוקדש לבתולה הברוכה מריה. המגניפיקט היה חלק קבוע בטקסט הליטורגי הקתולי של שירת ערבית. אחרי הרפורמציה המזמור הזה שולב גם בליטורגיה הפרוטסטנטית והאנגליקנית. הטקסט הספציפי הזה משך מלחינים רבים מאד החל משלהי ימי הביניים, למעשה יותר מכל טקסט ליטורגי אחר למעט המיסה עצמה, ואופני ההלחנה היו רבים ומגוונים עד מאד. בראשית היתה זו הלחנה על פי מיטב המוסכמות הגריגוריאניות, והחל מהרנסאס ועד למאה ה – 18 הלכה היצירה וקיבלה צורות יותר מורכבות, עשירות ורבות הבעה. מוכרים מאד המגניפיקטים של ויקטוריה, פלסטרינה, לאסוס, מונטוורדי, שיץ, פרגולזי, באך, ויואלדי ומוצארט (הווספרס). אחרי כתיבת יצירות אלה, חלה הפסקה ארוכה בתקופה הרומנטית.  במאה העשרים חזרו מלחינים וחיברו מגניפיקטים, בעיקר אחרי 1970.

ג'ון ראטר משבץ בתוך הטקסט הליטורגי המסורתי שיר בנוסח עממי מהמאה ה – 15 שהוא אלגוריה על

הבתולה Of a Rose, a lovely Rose. העבודה כולה היא מלאת אנרגיה, מקצבים סינקופטיים, משלבת מנגינות עממיות ולחני תפילה מסורתית, ברוח קלילה יחסית, לעיתים כמעט לקוחה מעולם מחזות הזמר.  שירתית וזורמת, ובתזמור מעולה.

שלכם, יורם בר-סלע

 

אשמח לשמוע את דעתך על הנושא, ניתן להשאיר תגובה, ממש פה למטה בבלוג או ברשתות החברתיות.

לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - עקבו אחרינו בפייסבוק