המתמטיקה כשעשוע

כנס לזכרו של מרטין גרדנר – פארק המדע במכון ויצמן למדע

רישמו ביומן: בתאריך 21 באוקטובר 2010, יתקיים בפארק המדע שבמכון ויצמן כנס לזכרו של מרטין גרדנר-אבי המתמטיקה כשעשוע. בכנס ישתתפו חידונאים, מתמטיקאים, קוסמים וסתם חובבי חידות היגיון. המפגש יתקיים בו זמנית במספר מוקדים ברחבי העולם, כדי להעלות את זכרו של אדם שיקר שהשאיר מאחוריו מאגר עצום של חידות ושעשועים.

המפגש בישראל יתקיים ביום הולדתו ה-96 של מרטין גרדנר.
הארוע יהיה באווירה בלתי פורמאלית ויכלול "יריד" שבו יציגו המשתתפים עבודות רלוונטיות ויאתגרו את הקהל. במהלך הערב תתקיים תחרות נושאת פרסים של חידות ב-2 דקות. תחרויות מעין אלה נהוגות בכנסי מרטין גרדנר שנערכים אחת לשנתיים והפורמט יתקיים גם בערב זה. בתחרות ייחודית זו, מוזמנים המשתתפים להציג בפני הקהל חידה, פאזל או אתגר חשיבתי שבאופן עקרוני ניתן לפתור תוך 2 דקות. "מפצחי החידות" יזכו בפרסים.
גם אני הוזמנתי להציג בכנס חידות מאוצר "הגמד הנעלם".

מרטין גרדנר עם הקוסם המפורסם ג'יימס רנדי שהתפרסם במופעי הימלטות מתיבות, קופות, שלשלאות ומיכלי מים
וכן בזכות מאבקו העיקש כנגד אורי גלר וכנגד שרלטנים המשתמשים בטכניקות של קסמים וזריזות ידיים ומתחזים כמרפאים.

כמו כן יתקיימו כמה הרצאות אודות עבודותיו והמצאותיו של גרדנר.


הכניסה היא ללא תשלום אך יש צורך ברישום מוקדם – מספר המקומות מוגבל!
לרישום, לחצו על הלינק הבא:לחצו כאן

אודות מרטין גרדנר:
מרטין גרדנר (21.10.1914-22 במאי 2010) חי בטולסה, אוקלהומה ויותר מאוחר בניו-יורק. הוא היה פילוסוף, סופר מדעי מפורסם, מתמטיקאי וקוסם שהמציא ופיתח את התחום של מתמטיקה כשעשוע. בין השנים 1956-1981, כתב טור משחקים מתמטיים במגזין Scientific American.



משנת 1952 ועד 2009, פרסם 60!!! ספרים העוסקים בשעשועי מתמטיקה, מחקרים על חידות מפורסמות, ניתוחים פילוסופיים ומתמטיים של יצירות ספרותיות קסמים לחובבים ולקוסמים ועוד. התמונות המצורפות לכתבה, הן רק דוגמא קטנה מתוך האוצר הספרותי הענק.

מרטין גרדנר נפטר בחודש מאי השנה בגיל 96. השאיר אחריו עולם ענק של חובבי חידות ושעשועים שקוראים את ספריו, מנסים לפתור חידות שהמציא ועוקבים אחר ניתוחים אסטרטגיים של חידות מפורסמות.

אז אם גם אתם נהנים מעיסוק בחידות היגיון ומשחקי חשיבה, בואו לכנס. אני מבטיח הנאה והתרגשות.

שלכם,

יורם בר-סלע

הרבה מעבר לצלילים - שלמה גרוניך ושלומי שבן

שלמה גרוניך מארח את שלומי שבן

מפגש בין שני מוסיקאים ענקים, שניהם משלנו, אחד ותיק ואחד צעיר - שלומי שבן ושלמה גרוניך. שניהם יוצרים, מלחינים ומבצעים את יצירותיהם על הפסנתר. כששומעים אותם אפשר להרגיש שניים שהם אחד בכישרון וביכולת הפסנתרנית. שלמה גרוניך ושלומי שבן. איזה ערב בלתי נשכח במועדון זאפה.

לקריאת הכתבה המלאה לחץ כאן >> הרבה מעבר לצלילים

לצפייה בדוגמא מהמופע

לוגורמה - סרטון אנימציה - זוכה פרס אוסקר

מערבון של מותגים – LOGORAMA

על פי סקרי שוק שנערכו בארה"ב, אדם ממוצע (בארה"ב) נחשף ל-3,000!!! מסרים פרסומיים ביום. בהרצאותיי באקדמיה, אני נוהג להקרין את הצילום של Times Square בניו-יורק. לדעתי, מי שחוצה שם את הכביש, גומע את מנת המסרים היומית שלו, לפני הטיפוס למדרכה שממול. כשקראתי את הנתון המאיים הזה, תהיתי אם גם בארץ זה ככה. בדרכי מקיראון למשרד ברמת-גן (כ-40 דקות באוטובוס וברגל) ספרתי 500 מסרים פרסומיים. נראה לי שבהמשך היום, השלמתי את המנה כדי לא לחרוג מהסטטיסטיקה.

ונתון נוסף: האמריקאי הממוצע רואה בחייו 2,000,000!!! תשדירי פרסומת בטלוויזיה. שווה ערך לצפייה במשך 6 שנים, 7 ימים בשבוע, 8 שעות רצופות ביום. מטורף, לא?

סרט האנימציה Logorama יוצא בביקורת על המציאות היומיומית שלנו: עודף שיווק, מבול של מסרים פרסומיים ועודף צריכה. הכלכלה הקפיטליסטית מעודדת חשיפה פרסומית מוגברת וסגידה למותגים. יוצרי הסרט מקבוצת H5 החליטו ליצור סרט עלילתי שכל פרט שמופיע בו, בנוי מלוגואים וסמלים ויזואליים של חברות מפורסמות.

לוס אנג'לס. הוליווד. הציפרים על העצים בנויות מהלוגו של Bentley. להקת פרפרי מיקרוסופט פורצת לתמונה ומעופפת לאורך הכביש מעל למכוניות. בין גורדי השחקים, ניתן לגלות את קולגייט, פנסוניק, לוידס, ליווייס, הרץ, DUREX ועוד רבים אחרים. אפילו החיות בגן החיות הן סמלים מפורסמים כמו דב הפנדה של WWF-הקרן להצלת חיות בר נכחדות, התנין של LaCoste והאריה של Metro Goldwyn Mayer.

הסיפור בקצרה:

סתם יום של חול. הנערה של ESSO , מלצרית במסעדה, נמצאת בדיוק ב"הפסקת סיגריה". שני שוטרים בדמות האיש של מישלין יושבים בניידת ומפטפטים. תוך רגע, השלווה מופרת. השוטרים מוזעקים למרדף אחרי הליצן של מק'דונלד'ס, הדוהר במשאית האדומה שלו ויורה לכל עבר. משם, העלילה התמימה מתפתחת לסרט מתח. ניידות, מסוקים, מכוניות מתנפצות. הליצן המטורף נכנס לסניף פיצה האט שכל הסועדים בו הם האנשים המשופמים של פרינגלס. הוא חוטף את הילד של BigBoy, רשת ההמבורגרים המתחרה כבן ערובה. כל לוס אנג'לס רודפת... יריות... ופתאום, רעידת אדמה. גורדי השחקים (המותגים העולמיים המפורסמים) מתמוטטים אחד אחרי השני. כל החיות בורחות מגן החיות. אפילו האריה בורח מתוך הלוגו המפורסם. ענקי המותגים כמו וולט דיסני ונייקי טובעים בים. שבר גיאולוגי בעל עוצמה איומה סודק את פני האדמה וגורם להוליווד לשקוע בים. השבר גורם להתפרצות של בארות נפט וזרם אדיר של הזהב השחור סוחף איתו את כל מה שנשאר... כולל Apple ו-IBM. רק המלצרית ו- BigBoy נשארים תקועים על אי בודד... ואוכלים את התפוח האחרון עלי אדמות.

... המצלמה מתרחקת וחושפת את היקום שממשיך להתנהל לו בשלווה. כולנו, עם כדור הארץ שלנו ומותגי העל נראים שם כמו מותגים של עסקים קטנים... וחושך על פני תהום.
זהו סרט עשיר ומפתיע ברעיונות מקוריים ועיצוב מדהים. הוא מותח, משעשע ומעורר מחשבות קשות... ואולי רצון להצטרף לזרמים המובילים לחיים בני קיימא ושמירה על קצת צניעות ואיכות הסביבה.

יוצרי הסרט אספו כ- 40,000 לוגואים, קיטלגו אותם לפי הנושאים והסגנונות ובסופו של דבר, כללו בסרט 2,500 לוגואים שהתאימו לתסריט.

תעוזה מול חוקי הקנין הרוחני:

"אהבנו את התעוזה שברעיון. השימוש בלוגואים שהם קנין רוחני של החברות הדליק אותנו. זהו חומר ויזואלי אסור לשימוש ומוגן על ידי זכויות יוצרים. עבדנו בליווי עורכי דין" אומרים יוצרי הסרט. "עשינו את כל העבודה בסתר. לאורך כל הפקת הסרט, פחדנו שניתבע לדין או שאחד מבעלי הלוגואים יוצאי צו מניעה נגד הפקת הסרט או הקרנתו. כשהסרט התחיל לזכות בפרסים בינלאומיים, נרגענו. חברה שתנסה לעצור סרט מוצלח עטור פרסים, עלולה לקבל יחס שלילי מאד מצד הציבור" מוסיפים האנימטורים, עכשיו בנימה של ביטחון.• הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל קאן 2009 וזכה בפרס המבקרים (פרס קודאק).
• במסגרת טקסט האוסקאר, זכה הסרט בפרס לסרט האנימציה הקצר הטוב ביותר.
• ובנוסף, זכה הסרט בפרסים שונים בצרפת, ספרד, שבדיה ועוד.

הסרט מהווה אטרקציה יוצאת דופן. הוא מוקרן בפסטיבל אנימציה וקומיקס בסינמטק תל-אביב בתאריכים 17-19 באוגוסט 2010. ואם אתם מעדיפים להמיר את המסך הגדול בנוחיות של צפיה בבית, תוכלו לראות את הסרט במלואו

שלכם,

יורם בר-סלע

לפרטים על כותב המאמר - הקליקו כאן

בימוי ואנימציה: François Alaux Hervé de Crécy Ludovic Houplain
מוסיקה: Human Music & Sound Design
הפקה והפצה: Autour de Minuit Productions

לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - צרפו את "תרבות אנד דה סיטי" לחברים שלך בפייסבוק -

facebook.com/Tarbut.and.the.City

טריילר - נשמות תאומות

Twin Spirits – קובנט גארדן – דצמבר 2007
לכבוד מלאת 200 שנה להולדת שומאן, הועלה בקובנט גארדן מופע ייחודי המאפשר לנו הצצה מרגשת לקשר המיוחד בין שני האמנים. חזרה לכתבה - נשמות תאומות Twin Spirits שנה 200 להולדת רוברט שומאן

נשמות תאומות

Twin Spirits
200 שנה להולדת רוברט שומאן

בת הרועה מפצחת את סוד הקוסם המרושע
"אחד המעריצים הכי מפורסמים של קלרה היה המשורר האוסטרי הנודע פרנץ גרילפרצר". אומר דרק ג'ייקובי בדמות המספר, בקול דרמטי מאופק. "בשנת 1838 הוא נכח בשני קונצרטים שלה בווינה ובשיר שכתב זמן קצר לאחר מכן הביע את התפעלותו מביצועה לסונטה אפסיונטה מאת בטהובן, שנראתה בעיניו יצירה בלתי-אפשרית לביצוע. בשירו הוא מתאר את בטהובן כקוסם מרושע השומר לעצמו בקנאות את המשמעות הסודית של אחת מיצירותיו הגדולות" ממשיך המספר.

"מכשף שעייף מהעולם ומהחיים. בהינף יד זועף נעל את הקסם בתיבה אטומה, השליך את המפתח לקרקעית הים, ומת. לשווא טרחו גמדים במצולות, ניסו כל כלי ולא הצליחו לפרוץ לתיבת הפלדה. הקסם שרוי בתנומה עמוקה כמחבר היצירה. בת רועה ששיחקה על החוף הבחינה בצוות העמל קשות. בהרהור תמים, ככל נערה, טבלה אצבעותיה הצחות בין גלי הים, תפסה אותו ונשאה אותו אל על. המפתח! בלב פועם רצה אל תוך הגלים. תיבת הפלדה בירכה אותה במבט. המפתח התאים והמכסה נפתח לרווחה. שדונים עולים, יורדים, מצייתים לפקודתה. והיא, גברתם התמה והחיננית שולטת בהם באצבעותיה הצחות בנגינתה". כך כותב פרנץ גרילפרצר על נגינתה של קלרה וויק.

ורוברט שומאן, משיב לה בכתב: "זה הדבר הכי יפה שאי-פעם נכתב עלייך. המשוררים האלה דומים בעיניי לאלים. הם יכולים להגיד את הדברים הכי מושלמים במילים כה מעטות. אבל המילים האלה תהיינה קיימות לנצח. מנדלסון היה לידי כאשר קראתי את השיר הזה ולשנינו הייתה אותה תחושה. בת הרועה טובלת אצבעותיה הצחות בין הגלים. איזו תמונה מתוקה. יכולתי לראותך מנגנת".
זוהי רק דוגמה קטנה מביטויי האהבה וההערכה הרומנטיים והשנונים שכתבו רוברט שומאן וקלרה וויק, שני מוסיקאים ענקיים, ותיעדו במכתביהם וביומן הזוגי שכתבו יחד.

Twin Spirits – קובנט גארדן – דצמבר 2007

לכבוד מלאת 200 שנה להולדת שומאן, הועלה בקובנט גארדן מופע ייחודי המאפשר לנו הצצה מרגשת לקשר המיוחד בין שני האמנים. זה לא בדיוק תיאטרון ולא קונצרט. זוהי מחרוזת של קטעי קריאה, שירה ונגינה שמשתלבים יחד ונקשרים יפה ע"י דברי המספר, המשלים את פרטי הביוגרפיה החשובים שלא מופיעים במכתבים. בעל הרעיון הוא מחבר התמליל והבמאי ג'ון קרד, שביים מחזות, מחזות מוסיקליים אופרות ומופעים אחרים וביניהם את עלובי החיים ואת ניקולס ניקלבי.


זוהי הפקה מאופקת ומדוייקת, שזורה בקפידה, כפי שרק הבריטים יודעים להפיק.
את רוברט שומן מגלמים לסרוגין ארבעה: את מכתביו לקלרה קורא סטינג; סיימון קינליסייד, שר את שירי שומן ואת המוסיקה מנגנים הפסנתרן איין ברנסייד והכנר סרגיי קרילוב.
את קלרה וויק מגלמות ארבע: השחקנית טרודי סטיילר, ( כאמור רעייתו של סטינג), זמרת הסופרן רֶבֶּקָה אֶוַונס, הצ'לנית נטאלי קליין והפסנתרנית נטאשה פרמסקי.
סר דרק ג'קובי הוא המספר.
קריאת מכתבי האוהבים בידי סטינג ואשתו השחקנית טרודי סטיילר, כאשר לצדם מופיעה קבוצת אמנים בינלאומית, אנשים עתירי כשרון, מרגשת מאד ויוצרת חוויה מעוררת השראה ונוגעת ללב.

איך הכל התחיל... ואיך נגמרקלרה ויק הייתה בת אחת-עשרה כאשר פגשה את רוברט שומן, שלמד אצל אביה, מורה מאד מפורסם למוסיקה. מאז אותה פגישה היה רוברט למרכז חייה. חייהם המשותפים כזוג נשוי נמשכו שתים-עשרה שנים ונולדו להם שמונה ילדים. למרות שהם הכירו זה את זה שנים רבות, הרי שהזמן שהם ממש חיו יחד היה קצר ומאד ונקטע בסוף טראגי. כאשר רוברט היה בן ארבעים וארבע הוא אושפז בבית חולים לחולי נפש ובאותו בית החולים מת.
את הדפים האחרונים ביומן הנשואים, כתבה קלרה לבדה, כי רוברט כבר לא היה לידה, אבל רוחו, בעיקר כמוסיקה חיה, נושמת ומתנגנת, ממשיכה להישמע עד סוף המופע, וכנראה עד סוף חייה שלה.

התחלת הסוף
"מצבו של רוברט הלך והחמיר. הצלילים שצלצלו באוזניו כמקהלות מלאכים הפכו לצרחות שטניות". כותבת קלרה ביומן. "אתמול בערב ביקש שאנעל את דלתי וגם את דלת חדר הילדים מחשש שמא יפגע בנו לרעה. ב-26 בפברואר, 1854 רוברט קם מוקדם בבוקר ופסע יחף לעבר נהר הריין. כמה סוורים ראו אותו קופץ מהגשר אל מי הנהר. הם מיהרו אחריו והצילו אותו מטביעה, אבל במשך הימים שלאחר-מכן הוא נעשה כה אלים ומבולבל והתקבלה החלטה לאשפז אותו במוסד סגור".

"קלרה הייתה בחודש השישי להריונה עם הילד השמיני ויכלה רק להסתכל כיצד הוציאו את רוברט מהבית לאשפוז" מספר דרק ג'ייקובי. "יום שבת הגיע, אלוהים! כרכרה עצרה לפני פתח הבית. רוברט התלבש במהירות ונכנס לתוכה מבלי לפנות לא אליי ולא אל הילדים. הייתי על סף התמוטטות. נתתי לרופא זר פרחים עבור רוברט. יותר מאוחר הוא סיפר לי שרוברט נתן פרח לכל מי שישב אתו בכרכרה. מזג-האוויר היה כל-כך יפה. לפחות, השמש זרחה עליו במשך כל הנסיעה. נכנסתי בחזרה הביתה... אבל ברגע שנכנסתי לחדרו... אני לא יכולה לכתוב על זה..."

מרגש? מסקרן? עוד לא מאוחר מדי. עדיין יש שתי הקרנות של היצירה הנפלאה:

יום ששי 20 באוגוסט, שעה 10:30 - יס פלאנט קניון סינמול לב המפרץ חיפה.
יום ששי 27 באוגוסט, שעה 10:30 - יס פלאנט קניון איילון רמת גן.

לצפיה בטריילר של המופע – לחצו כאן

התרגום הנפלא לעברית בוצע ע"י ישראל אובל, שנאלץ גם "לשפץ" את הסינכרון בין הסרט לתרגום המקורי... תוך שמירה על השנינות והרגש במעבר בין השפות.

רעיון ובימוי: ג'והן קרד John Caird (עלובי החיים, ניקולס ניקלבי)
הפקה: ג'וּן צ'יצ'יסטר June Chichister
רוברט שומן (במלים): סטינג Sting
קלרה ויק (במלים): טרודי סטיילר Trudie Styler
רוברט שומן (בשירה): סיימון קינליסייד Simon Keenkyside
קלרה ויק (בשירה): רבקה אוונס Rebecca Evans
מספר: סר דרק ג'קובי Sir Derek Jacobi

פסנתר: איין ברנסייד Iain Burnside
נטשה פרמסקי Natasha Paremski
כינור: סרגיי קרילוב Sergei Krylov
צ'לו: נטלי קליין Natalie Clein

פיסול קרמי בהודו

בכפרים הטמיליים בדרום הודו ישנה מסורת עתיקה של בניית סוסי טרקוטה ענקיים. סוסים אלה בגובה של עד 5 מ' הם הישג טכני ואומנותי יוצא דופן. השיטה בה נבנים ונשרפים דמויות ענק אלה יוצאת דופן במורכבותה. חלקם של הסוסים הפזורים היום בסביבות העיר Chidambaram הם בני מאה שנים לפחות.



אומנות זו של עבודה בחימר למטרות פולחניות (שהוחלפה בהודו בשנים הארונות בעבודה בבטון) היא על סף גוויעה ורק במספר כפרים נידחים (למשל Puthur) עדיין נשמרת מסורת זו. הטכניקה היא כזו שבה כל העבודה מתבצעת באתר הבניה. לחימר המקומי מוסיפים גבעולי קש (גבעולי אורז) למטרות חוזק קונסטרוקטיבי, תחילה נבנות הרגליים בתהליך האורך שלושה ימים(הצוות הוא בן חמישה אנשים)לאחר שהן מתקשות ומסוגלות לשאת את מבנה הגשר מעליהן -מוקם האחרון.



בימים הבאים מוסיפים שכבת חימר על החלקים הבסיסים המשמשת לכיור הדמויות, מוטות במבוק מוצבים כתמיכות בתוך ומחוץ לסוס כדי לתמוך ולחזק אותו.





לבסוף שריפה במקום,הגוף נעטף בענפים וזרדים וסביבו מוקם מעטפת עשויה חימר לשמש כתנור. (כל התהליך אורך שבועיים).



באדיבות -רון דה בואה(Ron du Bois) מאוניברסיטת אוקלהומה סטייט

יציקות חול ואומנות שימושית

יציקת חול היא טכניקה יחסית פשוטה המאפשרת ליצור פסלים וכלים תוך שימוש בחול כתבנית.

החומר אותו ניצק לתבנית יכול להיות חומרים פשוטים כגבס או בטון מחוזק ויכול להיות גם מתכת (יציקת חול היא הטכניקה הזולה ביותר ליצקת פסלי ברונזה כל עוד כמובן מדובר ביציקה חד פעמית-כאשר מדובר ביציקות רב פעמיות של הפסל עדיף להשתמש בתנית סיליקון או גבס.) באם נעבוד בגבס עדיף גבס מחוזק או בטון מחוזק ופני השטח יתקלו מחוספסים ובעלי מרקם טבעי של אבן חול(אפשר לנסות סוגי חול או אדמה שונים ולראות כיצד כל אחד מהם יוצר מרקם וטקסטורה שונה של האובייקט.

הבסיס לשיטה פשוט -בקערה או בארגז קרטון נרטיב מעט חול (אפשר לסנן את החול או להפך להכניס לתוכו אבנים קטנות תלוי במרקם המבוקש או ובגודל ובעדינות הפרטים של האובייקט שאותו נרצה להטביע. ניקל כף יד למשל נטביע אותה בחול,כעת נשפוך בטון או גבס לתוך השקע-ונקבל העתק מדויק של כף היד עשויה גבס או בטון.

אם נקח עלה גדול נטביע אותו בחול עם מעט קימור נקבל את אמבט הציפורים או הקערה שלמטה(צביעת בטון היא תחום בפני עצמו ועליו בהמשך)

דרך אחרת ליצור יציקת חול היא לא להטביע אובייקט אלא לפסל בחול הרטוב את הנגטיב של המוצר שנרצה-דרך זו היא מצוינת ליצירת כדים וכלים שימושיים גדולים-ניתן לשלב גם פיסול קרמי וזכוכית על ידי הטבעתם בחול לפני היציקה.



סדנא בכפר, זיו אייל - אומנות שימושית

נקודת לחץ - קולנוע ישראלי

במאי: און ניר, שנת 2006

החום הלוהט של המדבר הוא הרקע לסיפורם של שלושה ישראלים בניסיון להתגבר על המחלוקות בניהם בעקבות משבר ההתנתקות ע"י שיתוף הפעולה, כמטאפורה להקונפליקטים הפנימיים של מדינת ישראל. שחקן ראשי: דני גבע.

תערוכת הסיבים במוזיאון לעיצוב בחולון

SensWare
אחרי סיבוב הופעות ביפן, ארה"ב ואירופה

לדברי קניה הארה (אוצר התערוכה), SensWare הוא משהו שמעורר את החשיבה היצירתית האנושית וגורם לאנשים ליצור דברים חדשים. בתקופת האבן, היה זה תפקידה של האבן שעוררה באדם הקדמון את הרצון ליצור כלים. שנים רבות לאחר מכן, היה זה הנייר הלבן שהוביל ליצירה ושיתוף בידע ע"י כתיבה רישום ודפוס. בהמשך, היה זה תפקידם של סיבים מן הצומח ומן החי שרכותם, יכולת הבידוד שלהם ומגוון האפשרויות של טקסטורה וצבע, עודדו יצירת בגדים שבתחילת דרכם שימשו להגנת הגוף וצנעת הפרט ובהמשך, הפכו לאלמנטים המעטרים את הגוף ומקרינים את אופיו ומצב רוחו של הלובש.

היום, משמשים חומרים חדשים כאלומות אור המכוונות אותנו לנקודות שהיו נסתרות מדמיונם של היוצרים קודם לכן. תערוכת SensWare במוזיאון לעיצוב בחולון, מציגה 17 מוצגים שיצירתם בוצעה בהשראת סיבים מלאכותיים שמעמידים לרשות היוצרים אפשרויות מכאניות ועיצוביות שלא עמדו לרשותם בעבר. סיבים דקים המבוססים על ננו טכנולוגיה, שאריגתם מאפשרת אטימות בפני מים ואפילו אוויר. סיבי פחמן – חומר חזק מאד וקל משקל. סיבים בעלי מוליכות חשמלית ויכולת חישה וסיבים המוליכים אור באיכות גבוהה ואובדן אנרגיה נמוך מאד.

לוגו פלואידי - גרפיקה עם מתח פנים
כבר בפתח התערוכה, מוצגת יצירה קסומה המציגה את הלוגו הגראפי של התערוכה מטיפות מים ה"נובטות" מתוך חרירים קטנים בבד השחור הדוחה מים. הטיפות נראות כמו כדורי זכוכית קטנטנים המונחים על הבד. הלוגו צומח לאיטו עם צמיחת הטיפות, ומידי פעם נשטף על ידי טיפות מים הזוחלות לאורך הבד בצורת ראשנים זריזים שאוספים בדרך את טיפות המים שעל המשטח. אפשר לעמוד ולהתבונן במשך שעות בצורות הדינמיות שנוצרות ובלוגו שמשנה את צורתו בכל רגע. זוהי דרך מרתקת ויצירתית לתמוך במותג של התערוכה ולהכניס את המבקרים מיד לעניינים.
youtube-כיצד יצרו את לוגו טיפות המים

השולחן השמח ביותר בעולםחברת Theater Products יצרה מפת שולחן מסיבי "מיקרופייבר" דקיקים. האריגה כה צפופה, שהמפה מסוגלת לכלוא בתוכה אוויר. בלחיצה על כפתור המפה מתמלאת ומתנפחת כבלון, לשמחתו הרבה של השולחן.


זרע של אהבה – תיק גב למלאכים
רוס לאבגרוב (Lovegrove) יצר תיק גב העשוי מסיבים דקיקים. הוא נראה כמו טיפה, כמעט שקופה וכמעט אין לו משקל.

קיר בטון מאיר – קונסטרוקציה ודקורציה מעוררת השראה
האדריכל קנגו קומה ייצר לבני בטון משולשות שבתוכן משלובים סיבים מוליכי אור. הלבנים מאפשרים בניית קירות חזקים שמעבירים את האור החיצוני פנימה. קשה להאמין. אנשים שהולכים בצד החיצוני של הקיר, מטילים צל שנראה בברור בצד הפנימי.

רובוט ספונג'ה – חלומה של כל עקרת בית
הרובוט המנקה נראה כמו מטלית והוא נע באופן חפשי על הרצפה כמו זחל ומנקה את הרצפה מאבק ושומנים. ואם החדש חשוך, אל דאגה. הרובוט גם מאיר את דרכו עם נורת LED קטנטנה. כך גם אפשר להיזהר ולא לדרוך עליו בחושך.


ויש עוד הרבה אטרקציות
יחידות בד לא ארוג המאפשרות "הרכבה" של מגוון בגדים אופנתיים ללא תפירה. מצע למשטחי צמחיה שמתכלה מעצמו לאחר שהצמחים נקלטים בשטח. קוביות משחק מחומר קליל ואוורירי. רכב המחייך אל העומדים מולו. ספסל שמגיב לעוברים מולו בהפעלת גופי תאורה דקורטיביים. מסכות לסינון אוויר שנראות כמו חלק מפני המשתמש ולא כמו מוצר רפואי חסר נשמה. גופי תאורה מבד מנופח שנראים כמו פטריות צחורות אחרי הגשם. ולסיום, כיסאות שחורים מקונסטרוקציה דקה, שנראים עשויים מקיפולי נייר ואלמנט תאורה דק באורך 6 מטר שנתמך רק בצידו האחד. הוכחה ניצחת לחוזק ולקלות של סיבי הפחמן שמהם מוצרים אלה עשויים. הכיסאות וקורת התאורה משנים את כל מה שחשבנו בעבר על קונסטרוקציה. קשה להאמין.



סרטון על כמה מהפרוייקטים המוצגים בתערוכה



SensWare - מקור השראה "ידידותי למשתמש"
גלית גאון- המנהלת האמנותית של המוזיאון לעיצוב בחולון אומרת:
"המוזיאון נועד להוות מקור השראה ליוצרים ומעצבים, ובעיקר, לעורר דיון מקצועי לגבי מהות העיצוב במאה ה-21". התערוכה אכן מהווה מקור השראה נפלא ומתאימה מאד להתאכסן במדייטק חולון שהקים את ספריית החומרים שבדיוק זו מטרתה.
בבואכם למוזיאון, אל תשכחו להצטייד במדריך האלקטרוני שיסביר לכם בשפה ברורה וידידותית אודות החומרים והמוצרים שבתערוכה. הוא קל מאד להפעלה וחשוב מאד להבנת המוצגים... ואגב, אין צורך להשאיר את הילדים בבית. הן בניין המוזיאון והן התערוכה, מהווים אטרקציה נאותה גם עבור הילדים.

שלכם, יורם בר-סלע

חידות היגיון: לאן נעלם הגמד?

חידת היגיון ויזואלית המדירה שינה מעיניהם של חובבי חידות היגיון – משנת 1794

שנת 1794
בספרו Rational Recreations, מפרסם וויליאם הופר לראשונה את חידת The Geometrical Vanish שהומצאה בשנת 1700 ומשהו. בספר הופיעה החידה בשם The Geometric Money. בגירסה מוקדמת זו של החידה, נעלם שטר כסף כשמחליפים בין שני חלקי התמונה.

שנת 1896
ממציא לא ידוע מפרסם גירסה מהפכנית של החידה ורושם עליה פטנט. Get Off The earth מציגה שורה של אנשים בהיקף הגלובוס. כשמסובבים את הגלובוס, נעלם אחד מהם באופן מסתורי.

שנת 2005
גירסה ישראלית מקורית של החידה המפורסמת נכללת בערכת משחקי "הגמד הנעלם-משחקי חוויה מגנטיים לאירועים". חידה זו מושכת תשומת לב רבה באירועים ורבים מנסים לגלות את פתרונה. בגירסה זו, נעלם גמד אירי כשמחליפים בין חלקי הציור. את האיור לגירסה זו יצרה ליאת אלוף.

לצפיה בסרטון קצר המציג את החידה ומשחק המחשבה – לחצו כאן
לקבלת הסבר מלא של פתרון החידה, יחד עם פרטים על ההיסטוריה של החידה המדהימה – לחצו כאן

שלכם,
יורם בר-סלע

אומנות ואמנות בחוצות היוצר 2010

חוצות היוצר - הפסטיבל הבינלאומי לאומנות ולאמנות
ירושלים ‏2010

חוצות היוצר, פסטיבל בינלאומי בירושלים מתקיים ככל שנה בבריכת השולטן מול חומות מגדל דוד ולמרגלות חומות העיר העתיקה. חוצות היוצר הינו פסטיבל וותיק ומתקיים מעל לשלושים שנה והפך למסורת בעיר ירושלים ולאטרקציה התיירותית והאמנותית הנוצצת ביותר בתקופת הקיץ.


מה בפסטיבל?בחוצות היוצר תצוגת אמנים ואומנים ישראלית, תצוגה אמנים ואומנים בינלאומית והופעה מרכזית בכול ערב.

בתצוגה הישראלית מעל 150 אמנים ואומנים המציגים את יצירותיהם בתחומים מגוונים כגון: אומנות, זכוכית, אריגים, ציורים, הדפסים, קרמיקה, אלבומי תמונות עבודת יד, צורפות ותכשיטים, טקסטיל, יודאיקה, צעצועים, עבודות עץ, פיסול ועוד.

בחלק הבינלאומי של הפסטיבל אומנים ואמנים בתצוגת אומנות אותנטית בביתנים לפי המדינות המשתתפות- אינדונזיה, הודו, סין קוריאה, אל סלוודור, ארגנטינה, אקוודור, בוליביה, ברזיל, גואטמלה, פרו, קולומביה צ'ילה, אוזבקיסטן, בולגריה, מדגסקר, הונגריה, טאג'יקיסטן, מקדוניה, סלובקיה, סרביה, פולין, קזחסטן, קירגיסטן רומניה, אנגולה, אתיופיה, דרום אפריקה, קמרון ומרוקו.

לתמונות מחוצות היוצר - ירושלים 2010

ההופעה המרכזית בכל ערב בבמה המרכזית מופעים מוסיקליים ממיטב אמני ישראל:
אני בקרתי בפסטיבל ביום של ההופעה של מוש בן ארי הנה לכם טעימה מהאנרגיה שהייתה, בסרטון הבא-

02.08.10- גידי גוב
03.08.10-בועז שרעבי
04.08.10-הדג נחש
05.08.10-ארקדי דוכין
07.08.10-דייויד ברוזה
08.08.10-כנסיית השכל
09.08.10-אביב גפן והתעויוט
10.08.10-מוש בן ארי
11.08.10-שלומי שבת
12.08.10-אחינועם ניני
14.8.10-עברי לידר

עמותת כנפיים

עשייה אמנותית עם תרומה חברתית

עמותת "כנפיים" נוסדה על ידי רינה פדוה ודלית שרון בשנת 2004 במטרה להקים תיאטרון ומרכז אמנויות ראשון מסוגו לאמנים מוגבלים ופגועי נפש. המקום משמש כסטודיו להכשרה ולעבודה אמנותית מקצועית במוסיקה, תיאטרון, צילום ואמנות פלסטית בהנחיית אמנים יוצרים ופעילים, במסגרת יומיומית, במטרה לאפשר למשתתפים להציג ולהופיע במקומות המקובלים כמרכזי תרבות ואמנות ואף לקבל שכר עבור יצירותיהם.
לכנפיים יש כיום מרכז אמנות לאנשים בעלי פיגור שכלי. ומרכז אמנות לאנשים המתמודדים עם פגיעה נפשית. כל אחד מהמרכזים מעלה מספר מופעים ותערוכות, המוצגים לקהל הרחב, ומהווים מוקד חשוב בעשייה האמנותית בישראל.
הסטודיו לאמנויות "כנפיים" מופיע באופן קבוע באולם "צוותא" בתל אביב, ובמקומות שונים ברחבי הארץ. בשנים האחרונות, מופיעה להקת השחקנים בפסטיבלי תיאטרון בחו"ל.

שינוי סטיגמה
האנשים היוצרים במרכז לאמנויות כנפיים רואים עצמם חוד חנית בשינוי הסטיגמה לגבי בעלי הצרכים המיוחדים בחברה, באמצעות חשיפה לקהל הרחב. יצירותיהם הן באיכות יוצאת דופן. מטרת כנפיים היא להרחיב את הפעילות האמנותית ולהפוך למרכז תרבות משמעותי ופורץ דרך בחינוך לקבלת השונה והערכה לכישורים המיוחדים שלו.

מופעים והצגות של "כנפיים":
"כפית של זהב"- ההצגה כפית של זהב בה השחקנים הם אנשים עם פיגור שכלי, המפתיעים את הקהל ושוברים סטיגמות ודעות קדומות. בכנות והומור נוגע ללב, מספרים השחקנים את סיפורם האישי, חלומות מאווים וכאבים. הקהל שבוי בקסמם ועובר חוויה רגשית ואמנותית כאחד.

"במה במקום מיטה" – הצגה שהשחקנים בה הם אנשים המתמודדים עם משברים נפשיים, בקטעי תיאטרון ומוסיקה מקוריים, מההתמודדות היומיומית שלהם. חברה הישראלית יש עדיין טאבו על נושאים הקשורים למשברים נפשיים ולמחלות נפש, למרות שזאת תופעה רווחת. המופע "במה במקום מיטה" נותן הזדמנות למפגש ישיר ובלתי אמצעי עם האנשים המתמודדים עם פגיעה נפשית.

"הסיפור שבפנים"- מופע מוסיקלי המורכב משירים שנכתבו ועובדו על ידי חברי ההרכב, שירים אישיים שחושפים תחושות וחוויות מעולמם של היוצרים. ההרכב המוסיקלי כנפיים עובד בהנחיית מוסיקאים מקצועיים על הפקת דיסק לשירים מקוריים של חברי ההרכב.

שלכם,

יורם בר-סלע

לפרטים על כותב המאמר - הקליקו כאן

כפית של זהב – תופסים כנפיים

תיאטרון צוותא – 2 באוגוסט 2010

"אמא, את רואה אותי?" שואל עידן, שאימו נפטרה והשאירה אותו כנער צעיר לבד בעולם, ומביט לשמיים. "אמא, היית מאמינה? שאני אעמוד על הבמה ואופיע ככה?". זהו אחד הסיפורים המרגשים בהצגה "כפית של זהב", העוסקת בחלומותיהם של השחקנים, בעלי צרכים מיוחדים וכישרון בימתי מולד. הם משחקים, רוקדים, שרים ומתרגשים בכנות רבה והומור נוגע ללב.


עידן הצליח להגשים את החלום, ספק שלו, ספק של אימו עליה השלום. שחקנים אחרים בקבוצה ממשיכים לחלום את חלומם וחלקם יודעים כבר שחלומם לא יתגשם לעולם. יחיאל כהן למשל, תמיד חלם להיות נהג מונית. אבל הוא יודע שאנשים במצבו לעולם לא יקבלו רישיון נהיגה. הסיפורים האישיים שסופרו על ידי השחקנים, נכתבו על ידי שירה גפן, ברגישות רבה. הם מרגשים, משעשעים ומעוררי מחשבות.
ההצגה "כפית של זהב" מבוצעת על ידי כ-20 שחקנים עם צרכים מיוחדים. הסיפורים האישיים משובצים במסגרת עבודתם של השחקנים במפעל לאריזת כפיות. הם מבקרים בציניות את הלחץ המופעל עליהם על ידי ה"בוס". "איך הגברת או האדון יאכלו את ארוחת הערב שלהם במטוס? ואיך העובדים עצמם יצליחו להרוויח את השטר הסגול הזה של 50 השקלים בחודש...? אפשר לקנות עם זה לחם, לבן... ג'יפ" הם אומרים.

הצגה זו, בהפקת תיאטרון כנפיים, מבוססת על גישה חדשנית בתחום האמנות השיקומית. היא נועדה ליצור אמירה תרבותית אמנותית אמיתית בהתבסס על כשרונותיהם של השחקנים. בין השורות, ניתן גם להבחין באישיות המיוחדת וביחסים המורכבים שבין השחקנים. בחור ובחורה שבחיי היומיום הם זוג נשוי, וניתן לחוש בקינאה המקצועית שביניהם. שניים מהבחורים, מוכשרים מאד עם אגו חזק, שכל אחד מהם מנסה "לגנוב את ההצגה".

לתפוס כנפיים ולעוף...
זוהי ההצגה האחרונה של הלהקה בארץ, לפני צאתה לשני פסטיבלי תיאטרון בגרמניה. הקבוצה הוזמנה לקחת חלק בפסטיבל השלום שיתקיים בברלין בספטמבר 2010. זו השנה השנייה ברציפות בה מתקיים שיתוף פעולה עם תיאטרון "רמבה צמבה" מברלין. השנה תועלה במסגרת פסטיבל השלום הפקה בינלאומית של תיאטרון חוצות על פי מחזה של אריסטופאנס. בהפקה זו יתקיים שיתוף פעולה בין התיאטרון הפולני "אוסמגו דניה" קבוצת התיאטרון "רמבה צמבה" ושחקני עמותת "כנפיים" מישראל.

לאחר מכן, תפתח "כפית של זהב" את הפסטיבל הבינלאומי "גבולות התרבות"- במיינץ (Grenzenlos Kultur ), את ראש השנה יחגגו השחקנים במיינץ באירוע חגיגי ומיוחד.

מעיפים חלומות לשמייםהצגת הפרידה נערכה בפני קהל של בעלי צרכים מיוחדים, שבאו לחגוג עם חבריהם השחקנים לקראת הנסיעה. בסוף ההצגה, קיבלו כולם בלוני הליום, כתבו עליהם את חלומותיהם והעיפו אותם לאוויר בפתח צוותא. מה כתבו החברה על הבלונים? אולי את חלק מהחלומות נוכל לגלות בהפקה הבאה של תיאטרון כנפיים.

אם עדיין לא ראיתם את ההצגה, רוצו גם עם הילדים. אסור להחמיץ.

מועדי ההצגות בהמשך שנת 2012: 3 באפריל, 25 ביוני, 14 באוגוסט, 23 באוקטובר, 3 בדצמבר.

שלכם,

יורם בר-סלע

לפרטים על כותב המאמר - הקליקו כאן

ביימה: רינה פדוה
ניהול אמנותי: שרון דלית
כתבה ועזרה בבימוי: שירה גפן
תלבושות ותפאורה: בית הספר לעיצוב אמנות הבמה בהנהלת רקפת לוי
וידאו: עמיחי ביקובסקי
תנועה: אלה רוטשילד
הגברה ותאורה: חגי שלומוב.
לכתבה אודות- עמותת כנפיים וההפקות המיוחדות שלה – לחצו כאן

מסעה של הרוח

The Wind Journeys
חוויה של קולנוע צעיר ומוסיקה עממית קולומביאנית
בפסטיבל הסרטים בירושלים, יולי 2010

המורה לנגינה זכה באקורדיון בעקבות נצחונו בתחרות נגינה מול השטן. כך מספרת האגדה. כנראה זו הסיבה שבחזית כלי הנגינה בולטות שתי קרניים גדולות. איגנסיו, אלוף נגני האקורדיון, קיבל את האקורדיון מהמורה, יחד עם הידע שהפך אותו לאלוף. היום, הוא רוכב על חמורו למקום נידך בצפון קולומביה כדי להחזיר את האקורדיון למורהו. לאחר שהתאלמן, החליט איגנסיו שלא ינגן עוד לעולם.

מסעה של הרוח אינו יצירת קולנוע מלוטשת. ניכר בו שהופק בתקציב קטן ע"י צוות בתחילת דרכו. אבל, הסרט הוא חגיגה של מוסיקת אקורדיון עממית ונופים עוצרי נשימה של קולומביה.
לכתבה המלאה אודות- מסעה של הרוח -פסטיבל ירושלים - לחצו כאן.

תופסים רוח - עפיפוניאדה במוזיאון ישראל

העפיפוניאדה ה-25 במוזיאון ישראל – 17 באוגוסט 2010

ב-17 באוגוסט 2010, תתקיים במוזיאון ישראל העפיפוניאדה ה-25. מפגש ססגוני של חובבי העפיפונים עם מקצועני התחום. זהו אירוע צבעוני ומרגש שמושך מידי שנה משתתפים רבים מכל הגילאים: מעצבים, אדריכלים, ממציאים מתחומים שונים, מהנדסי אירודינמיקה וסתם "פריקים" של עפיפונים.

תכנית העפיפוניאדה ה-25:
10.30-20.00 :סדנאות לבניית עפיפונים - בתשלום

15.00-16.00 :מפגש עם משפחת שביט - מותג מפורסם בתחום העפיפונים. בני המשפחה יספרו על פיתוח ועיצוב עפיפונים ועל מסעותיהם בפסטיבלי עפיפונים ברחבי העולם. (כמה דגמים שיצרו בני המשפחה והוצגו בפסטיבל עפיפונים שארגן המרכז הישראלי לעיצוב בחולון, מופיעים במצגת בהמשך).

16.00-19.00 : הפנינג הפרחת עפיפונים בגן האמנות, בו יעיפו משתתפי הפסטיבל את העפיפונים שבנו במוזיאון או אלו שהביאו מהבית. ההפנינג בהשתתפות אמן עפיפונים אורח מחו"ל

עפיפון זה לא משחק ילדים:
מאז ומתמיד היוו העפיפונים אטרקציה ססגונית שמשכה תשומת לב רבה ועוררה את החשיבה היצירתית של בעלי מקצוע שונים. כמו דברים ססגוניים אחרים, העפיפונים הראשונים הומצאו כנראה לפני כ- 3,000 שנה בסין. כבר אז, היו החומרים הדרושים (ענפי במבוק ובדי משי צבעוניים) זמינים לכל דורש.
ב- 12 בנובמבר 1894, הטיס לורנס הרגרייב (שמאד השתדל להמציא את המטוס) את עצמו לגובה רב, כאשר הוא נישא באוויר ע"י שיירה של 4 עפיפונים שבנה.
ב-7 בנובמבר 1903, חצה סמואל פרנקלין קודי את תעלה למאנש על גבי רפסודה שנגררה על ידי עפיפונים. גרסה ראשונית לגלשני המצנח הנפוצים היום.
לאורך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שימשו עפיפונים למטרות צבאיות יצירתיות כגון: הטסת אמצעי תצפית, הטלת חמרי נפץ מעבר לקווי ההגנה של האויב, הטסת תצפיתנים אנושיים לגובה רב וכן שימשו כמטרות אימון לנשק נגד מטוסים.
בתחומי המדע, נעשה בעפיפונים שימוש למחקרים בנושאי ארקה ומניעת נזקי ברקיםובתחומי החוויה והאסתטיקה... אין מילים. מעצבי העפיפונים מוכיחים מידי שנה שאין גבולות למעוף וליצירתיות.
בקיצור, בואו לראות, להתרגש וליהנות.

שלכם,יורם בר-סלע

נקודת מגע - מוזיאון ישראל החדש

אירוע פתיחה מרגש

זאת ירושלים. במעלה עמק המצלבה צועד לו מצעד הגאווה הססגוני שמשתתפיו נאבקים על זכויותיהם הבסיסיות ביותר. בכיכר השבת מפגינים דתיים כנגד מצעד הגאווה ואנחנו, זוגתי ואנוכי, צועדים במעלה השביל המוביל משער המוזיאון לאולמות התצוגה.

ניחוח של חגיגיות וקסם באוויר. יש זמן להנות מהאולמות המחודשים והקשרים ביניהם ומרגישים את התכונה הרבה לקראת הערב. הנהלת מוזיאון ישראל, הכינה לנו אירוע מלא אטרקציות מרגשות שלפי הבנתי נועדו למשוך קהל גדול למוזיאון המחודש ולגרום לו להכיר את החללים המשופצים והתצוגות.

עם אור אחרון, תפסנו את מקומנו לקראת המופע של יהודית רביץ... יחד עם עוד 2,998 איש שהתיישבו למרגלות פסל ה"אהבה". המופע התחיל באנרגיה מתונה ובהדרגה הפך לסערה של אנרגיה והתרגשות. ממושבנו המרוחק יכולנו לראות את אלפי הרוקדים שקמו ממקומותיהם והתנועעו כמו שיבולים ברוח.

לאחר המופע, הגשמנו את חלומם של מנהלי המוזיאון. רצנו במהירות בנתיבי המוזיאון כדי לראות כמה שיותר מ"נקודות המגע" ובינתיים חווינו את האווירה הנעימה במוזיאון המחודש. באירוע עשיר ומקסים, נתבקשו אמנים ויוצרים ליצור מופעים קצרים המתייחסים אל היצירות שלידן הופיעו. באמת אטרקציה מקורית ומרגשת.

באולם הכניסה, שמענו שלמה גרוניך ומתן קליין (החלילן) בצילו של "הנער מדרום תל-אביב"-פסלו של אוהד מרומי. פסל הנער מתנוסס לגובה של 6 או 7 מטר, ונראה כאילו תקרת האולם עלתה קצת כדי לפנות לו מקום. ושלמה גרוניך, כמנהגו, הופיע בצניעות רבה ו"עשה הרבה כבוד" לדמות הנער הענק שנראה כאילו עצר רגע בדרכו כדי להקשיב וחייך קלות בראותו את גרוניך פורט על מיתרי הפסנתר, אצבעותיו רצות על הקלידים והוא מספיק גם להקיש קצת על מערכת כלי הקשה שהכין מראש. חגיגה.

באגף לאמנות ותרבות יהודית, הופיעה נעמי יואלי עם הדס קלדרון, ננה אריאל וגליה יואלי בקטע מעובד מתוך ההצגה "הדודה פרידה", שזכתה בפרס ראשון בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר. נעמי יואלי, עשתה מאמצים כדי לשכנע את שלושת האוצרות ה"מנופחות" להציג במוזיאון ישראל את אוסף החפצים הישנים שהביאה הדודה פרידה מגרמניה. "חוטי הרקמה, הכפתורים וכל השמונצעס שבאוסף, הם אוצר בעל חשיבות לאומית", היא אומרת.

מקהלת העפרוני, בניצוחה של מאיה שביט הופיעה במעבר המקורה המוביל מביתן הכניסה לאולמות התצוגה. חגיגה קולית מרגשת שהתאימה את עצמה לחלל האדריכלי המיוחד. המקהלה עמדה בשני טורים לאורך קירות המנהרה, כאילו מחבקת את הקהל שהצטופף באמצע.

קינחנו במופע של סלווה נקארה, נועה ברקאי ושלומי מושקוביץ, שהתייחסו לפסל "נמרוד" של יצחק דנציגר. הצגה משעשעת שבה מביעה נועה ברקאי ספקות לגבי ערכה של היצירה האמנותית והמוזיאון ומקבלת הסבר משכנע מסלווה נקארה, שבכלל עובדת באגף הארכיאולוגיה, אבל כנראה כבר שמעה המון הסברים ויודעת לסנגר על הממסד המוזיקלי.

היו עוד 15 מופעים שלא הספקנו לראות, אבל כוחנו תם. הצטערנו על כל המופעים שהפסדנו, אבל יצאנו עם טעם של עוד. בדרכנו החוצה, עוד ראינו אנשים מוזרים שרקדו בהתלהבות רבה לקול של דממה. זו הייתה המסיבה השקטה שהנחה דורי בן זאב. הרקדנים עם אוזניות רקדו לקול המוזיקה, ושאר הקהל לא סבל מן הרעש. סובלנות חברתית של המאה ה-21 המתאימה לירושלים של חום יולי-אוגוסט, החווה אווירה טעונה בין גאים לדתיים, בין ערבים ליהודים ובין דתיים לחילוניים. שכחתי משהו?

למי שעוד יכול לקבל החלטות מהירות, אני מאד ממליץ להגיע לאירועי הפתיחה האחרים.
שלכם,

יורם בר-סלע

את הצילומים המלווים את הכתבה צילם אהרון ברק