אמסטרדם בתל-אביב - אירוע האופניים הגדול בישראל

סובב WINNER תל-אביב-יפו - אירוע האופניים הגדול בישראל

את מה שההולנדים גילו כבר מזמן, גם אנחנו מגלים... ובגדול. במרוץ האופניים העממי סובב WINNER תל-אביב-יפו שנערך הבוקר ברחבי תל-אביב, השתתפו כ- 20,000 רוכבים. מבוגרים, ילדים, הורים עם תינוקות, נכים באופני ידיים ועיוורים שרכבו עם בני זוג על אופני טנדם... ואני. זו הייתה חוויה מרגשת להשתתף במבצע כזה. המרוץ אפשר לגלות נתיבים חדשים לטיולי אופניים וגם לחוות את מימדיה הנכונים של העיר, ללא פקקי תנועה, ללא עשן ורעש. הפעם, אפילו בכביש איילון רוכבי האופניים שלטו בכיפה.

לבחירת הרוכבים היו 3 מסלולים:

• המסלול המשפחתי – 5 ק"מ
• המסלול הבינוני – 15 ק"מ
• המסלול הארוך – 32 ק"מ.

המסלול הארוך נתן הזדמנות לגלות יריעה נאה מתוך 100 ק"מ של שבילי אופניים שהכשירה עירית תל-אביב בשנים האחרונות. היום אפשר לרכב על אופניים ממלון מנדרין שליד מחלף גלילות בצפון, ועד לגבול בת-ים בדרום, מבלי לעלות על כביש ומבלי לרדת מהאופניים. העירייה עושה מאמצים רבים כדי להכשיר תשתיות בטוחות ולשכנע את התושבים לרכב על אופניים יותר ויותר.

נקודת הזינוק למרוץ הייתה בכיכר המדינה שספק אם ראה אי פעם קהל כה גדול. נחשול עצום של רוכבים זינק אל רחוב ויצמן וזרם כמו נהר צבעוני סואן לכיוון צפון. הרוכבים היו סבלניים ואדיבים, למרות העומס ביציאה למסלול. משם רכבנו דרך שבילי פארק הירקון ונמל תל-אביב אל גשר רידינג וממנו לטיילת החדשה שבין רידינג לתל-ברוך. פיסת דרך מקסימה שבצידה המזרחי שדה דב וממערבה, שפת הים. משם, המשיכה שיירת הרוכבים עד לצומת גלילות, עלתה על הגשר ומשם לאיילון. כן, כביש איילון לכל רוחבו נחסם לתנועה כדי לאפשר נסיעה רגועה ובטוחה, דרומה עד מחלף קיבוץ גלויות. משם, המשכנו עד ליפו, לטיילת חוף תל-אביב, נמל תל-אביב, וחזרה דרך פארק הירקון ורחוב ויצמן לכיכר המדינה. שם, חיכה לרוכבים יריד ענק של שירותים ומוצרים לרוכבי אופניים, חטיפי אנרגיה באדיבות אנרג'י.

לאחר רגיעה מהמרוץ, התקיימו תחרויות "קריטריום" – 25 הקפות של ככר המדינה ותחרות "נגד השעון" – הקפה אחת מהירה של ככר המדינה שבה השתתפו 5 הרוכבים המובילים במקצי ה"קריטריום".

האירוע היווה הפגנת עוצמה של עירית תל-אביב שעשתה ועושה יותר מכל עיר אחרת כדי להשריש ולאפשר את תרבות האופניים בעיר, ושל רוכבי האופניים שהראו שיש קהל גדול שמעריך את פיתוח התשתיות לאופניים ורק רוצה עוד. אני מקווה שמועצות מקומיות נוספות יזהו את הצורך והפוטנציאל ויצטרפו לתנופת הפיתוח וייזום אירועים לרוכבי אופניים.

ההפקה, 10!. צבא של חניכי תנועת הצופים חילקו לאורך הדרך בקבוקי מים באדיבות נביעות. משטרת ישראל ניהלה את סגירת הכבישים, הכוונת הרוכבים והאבטחה ביד רמה. מתנדבים רבים סייעו בליווי חברי בית הלוחם והובלת אופני הטנדם של העיוורים, וסיפקו להם במקביל "שידורים חיים" שתיארו את הסביבה והאירוע.

כיף להיות חלק מאירוע כזה. אני מחכה בקוצר רוח למרוץ הקפת הכנרת ב- 6 בנובמבר. מקווה לראות אתכם שם.

שלכם,
יורם בר-סלע

פאצ'ה קוצ'ה - 60 דקות ו-400 שניות

פאצ'ה קוצ'ה מס' 10 בהאנגר 11 בנמל תל אביב

אתמול הגענו בפעם ראשונה לאירוע הפאצ'ה קוצ'ה. זו הייתה החגיגה העשירית שלו בארצנו. פאצ'ה קוצ'ה = "בלה בלה" לפי המקור היפני. אם לשפוט לפי המשתתפים אתמול - שום "בלה בלה". להיפך, מבחר ססגוני של תמונות, צלילים ומילים – בטעם משובח, מתובלים בהומור ויצירתיות שופעת. שם המשחק בערב הפאצ'ה קוצ'ה הוא הצגת רעיונות ויצירות מאתגרים וחדשים. כל מציג מקבל 6 דקות וארבעים שניות להצגת הנושא שלו
.
פאצ'ה קוצ'ה נוצר ב 2003 בטוקיו ע"י שני ארכיטקטים: Astrid Klein and Mark Dytham of Klein Dytham architecture. הרעיון נולד במטרה להפגיש אנשים יצירתיים ולחלוק רעיונות חדשים, יצירות ודעות בדרך לא רשמית עם הרבה fun והכול במסגרת הזמן המוקצב. המטרה היא לגלות את הרעיון המפתיע, לספר על הניסוי המיוחד או פרויקט הגמר הלא שגרתי. בקיצור – כל מה שמעורר את המחשבה, מגרה את הדמיון וגם משעשע... או כמו שמגדירים זאת היוצרים קליין ודיתאם : כמו בונבוניירה המכילה מבחר טעמים וצורות של שוקולד.

אז מי היה אתמול בפאצ'ה קוצ'ה מס' 10:

שלומי שבן ואתגר קרת - בגרסה בימתית-מוסיקלית-ורבלית לסיפור חדש של אתגר על האיש שידע מה אני עומד לומר. שלומי שבן הקריא את הסיפור (אבל קולו של אתגר קרת נשמע ברמקולים. בהמשך, התיישב אתגר קרת ליד הפסנתר ושר, אבל למזלנו, שמענו את קולו של שלומי שבן. שני הענקים לא לוקחים את עצמם ברצינות רבה מדי. כיף לשמוע אותם.


יוני בלוך - הציג מיזם טכנולוגי חדש של סרטוני וידאו שבהם הצופה יכול לבחור אלטרנטיבות שונות להתפתחות העלילה.

שי יוסף - בוגר טרי של בצלאל, מוסיקאי, אנימטור ובעיקר איש יצירתי ביותר, הדגים "בשידור ישיר" על הבמה, כלי נגינה חדש שהמציא. אקווריום מלא מים ומערכת אלקטרונית מסתורית שמשמיעה צלילים כאשר הוא מטפטף למים טיפות צבע. המערכת הגיבה לצבעים ולצפיפותם והשמיעה יצירה מוסיקלית מהפנטת. לא ברור מי המלחין: יוצר המכונה או מטפטף הצבע?

רוני לוית – מומחית האינפוגרפיקה (תחום מרתק המציג נתונים מספריים באמצעים ויזואליים), הראתה בדרך גרפית משעשעת כמה נתונים סטטיסטיים מפתיעים על הפצ'ה קוצ'ה, תפוצת הרעיון בעולם, מספר האנשים שכבר השתתפו באירוע פאצ'ה קוצ'ה וכו'. ואיפה לדעתכם התקיים אירוע פאצ'ה קוצ'ה הגדול ביותר?... כמובן בישראל. 2,000 משתתפים!!! סחטיין על עם הספר וההרצאות.

יעקב ששון – אספן של דלתות וחלונות ישנים הציג את הפיסול ה"אקולוגי". המנוף הישן בנמל תל אביב זכה לעדנה בזכות המיצב האמנותי של יעקב. אל תסתפקו בצילום המצורף. לכו לראות.

שגיא רכטר ואמיר תומשוב – הציגו את פרויקט הגמר שלהם בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. הם יצרו פרשנות אפוקליפטית על פי "דולי סיטי", ספרה המיתולוגי של אורלי קסטל בלום באמצעות איורים מרהיבים, והסברים על תפיסת העולם האפוקליפטית.

נלי בן חיון (צרפת) – אמנית צרפתייה המשלבת עיצוב ופיסיקה. נלי הציגה פרויקטים מופלאים כמו כורסת טלוויזיה המדמה שיגור לחלל, הר געש ביתי ושייט בתוך מתקן מחקר תת קרקעי במרתפי לונדון.

D vision –הדס ארנון וניצן דבי, מעצבות מיחידת מעצבי המוצר של "כתר פלסטיק" חשפו מוצרי תאורה ייחודיים שהופכים את הפעלת התאורה הביתית לאירוע חווייתי. מנורות מתקפלות, פורחות ומתנשקות, שהוצגו השנה בתערוכה במילאנו.

אורי שפירא – אמן וכימאי הציג הצמחה של יצירות פיסוליות הנראות כלקוחות מעולם החי אך עשויות כולן בתהליכים כימיים. ריאקציות כימיות מולידות יצירות אמנות מרהיבות ומסקרנות.

את הפאצ'ה קוצ'ה אצרה ענת ספרן (שהביאה את הרעיון מטוקיו) והנחתה יחד עם איתי מאוטנר שהוסיף פלפל לאווירה.

זהו אירוע אינטלקטואלי מרתק המגרה את המחשבה והרגש ומשעשע. אנחנו מחכים כבר לפאצ'ה קוצ'ה מס.11. ואם אתם רוצים גם, הזמינו כרטיסים הרבה מראש. הם נחטפים במהירות.


גלריית תמונות - הפאצ'ה קוצ'ה 10
ערוץ יו טיוב של הפאצ'ה קוצ'ה

שכנים, שקט!!! - דירה להשכיר

להשכרה – תיאטרון במרחב הציבורי – פסטיבל בינלאומי לתיאטרון רחוב – בת יםחוה"מ סוכות – 26-28 בספטמבר 2010. 18:30 ו- 20:15

"...בקומה החמישית גר מר עכבר.
אך לפני שבוע ארז חפציו ונסע.
איש אינו יודע לאן ומדוע." (דירה להשכיר. לאה גולדברג).

בחיפושיו אחר רעיון לתיאטרון שצומח מתוך המרחב הציבורי ולא "מושתל" לתוך הסביבה העירונית, נזכר אלון שוובה ב"דירה להשכיר", ספרה של לאה גולדברג שהפך לקלאסיקה של ספרות הילדים. "נזכרתי בסיפור ושאלתי את עצמי שאלות שלא הטרידו אותי בילדותי" אומר אלון. "מי העכבר הזה שעזב את הבית? למה הוא עזב? למה לאף אחד לא איכפת שהוא עזב? למה הסופרת לא כתבה שום דבר אודותיו, למה רק אודות השכנים האחרים? האם שמחו שהוא עזב?". בעקבות מחשבות אלה, יצרו אלון שוובה ויונתן קונדה את המופע "להשכרה". "זה מופע אידאלי לפסטיבל בינלאומי לתיאטרון רחוב שנערך בצמוד ל"ביאנלה לתכנון הנוף העירוני" אומרים היוצרים.
לאחר שהתקבלו לתחרות בפסטיבל, חיפשו היוצרים את הבנין המתאים. 6-8 דירות עם מרפסות לחזית. רחוב שקט יחסית שאפשר יהיה לסגור ולתת לקהל לשבת ולצפות במחזה. איך מוצאים בנין אחד כזה בין אלפי הבתים בעיר? "בבניין הראשון שנכנסתי אליו, (רח' התותחנים 6) מצאתי כמעט את כל דיירי הבית "ממנגלים" בחניה. התרגשתי מה"ביחד" שלהם. עד היום הכרתי רק בתים בתל-אביב שבהם אף אחד לא מכיר את השכנים... ולא חושב שצריך להכיר. אנחנו באים ללמד את הסביבה הבת-ימית על תרבות אורבאנית, ופתאום הבנתי שיש להם הרבה מה ללמד אותנו", אומר אלון.

ההצגה מתרחשת במרפסות הבית המשותף, בחצר ובחזית הבית. צוות הכולל שחקנים מקצועיים, חובבי תיאטרון, דיירי הבניין ואיש ביטחון שנקלע במקרה לחזרות ו"נדלק על העניין".
אלון שוובה, כבר עומד מאחרי כמה הפקות מרשימות. בהיותו חבר קבוצת "תיאטרון קליפה" בעבר השתתף והפיק מספר של מופעים, ביניהם "סאלטו מורטאלה" ברחבת המרכז לאמנויות הבמה בתל-אביב. המיצב התיאטרלי עסק בסיפור גורלם של כמאה פסנתרי כנף בעיירה שצ'שין בפולין, שנאספו מבתי העיר והוטבעו בנהר ע"י הרוסים שהגיעו לאזור ורצו למגר את השפעת התרבות הגרמנית בעיר.

בקיצור, שווה לקפוץ לבת-ים ולראות את היצירה המקורית. "להשכרה" - משעשעת ומעוררת מחשבות על בניה עירונית ויחסי שכנות.

שלכם, יורם בר-סלע
אתר המופע: lehascara.co.il
יצירה: אלון שוובה ויונתן קונדה
תפאורה ותלבושות: לי מאיר
מוזיקה: ענת גוטמן ונטע ויינר
תאורה: אסי גוטסמן
בימוי: אלון שוובה

שחקנים יוצרים: נטע וינר, רז וינר, חנה חזרתי, בנימין יום-טוב, תמרה לוינסון, אווה מזור, סתיו מרין, יונתן קונדה, אברהם יאלוו, סנדרה שדה

דיירי הבניין ברחוב התותחנים 6 משפחת אברהם, משפחת אגייב, משפחת ברוכניס, משפחת זאגה, משפחת צ'יקוטאי, משפחת שמש, משפחת תמם
מנחה קבוצתי רז וינר

בית חדש לבקבוקים - תחרות עיצוב

בית חדש לבקבוקים
יופי של מיחזור – תחרות עיצוב כלובים לאיסוף בקבוקים

במיזם משותף של עירית תל-אביב ותאגיד אל"ה העוסק באיסוף ומיחזור בקבוקי שתייה, נתבקשו מעצבים תעשייתיים, אדריכלים וסטודנטים לעיצוב תעשייתי להציע עיצוב חדשני ל"כלובי" האיסוף המפוזרים ברחובות הערים. מבין כל ההצעות נבחרו 10 ההצעות המובילות. ב- 26 בספטמבר, יבחר צוות השופטים את 3 ההצעות המובילות, אותן יעביר תאגיד אל"ה לייצור סדרתי ויקשט בהן את הרחובות.

ירון הירש

חן גיטרמן מהתבוננות בהצעות העיצוביות, נראה שלא הוקדשה תשומת לב לעובדה שהבקבוקים מהווים סחורה נפחית מאד ומיקום כלובי האיסוף דורש שטח גדול יחסית. היום, לא ניתן למקם את הכלובים על המדרכות אלא במרכזי איסוף פסולת מרכזיים. דחיסת הבקבוקים עשויה היתה לאפשר פתרונות אסתטיים ויותר קרובים לבית. נו, אולי בפעם אחרת.

אירנה רובונובסקי

יפעה לוין

בכל אופן, שווה לצאת ולראות את הדגמים שיוצגו במתחם שבין נמל תל-אביב לחוף מציצים, החל מ- 27 בספטמבר, יום לאחר בחירת הזוכים. המעצבים הביעו רעיונות מגוונים המביעים את תפיסתם לגבי הקשר בין מיחזור לבין הנוף העירוני. אסתטיקה ולפעמים גם הומור פואטי שולבו ביצירות הפונקציונאליות. חלקם פשוט הכניסו את הטבע למרכז האיסוף העירוני. חלקם התייחסו למקור הבקבוקים בסל הקניות. חלק הכניסו אלמנטים של עיצוב אורבני... ואחת ההצעות פשוט יצרה דגם ענק של פיית הבקבוק. כמו גוליבר בארץ הננסים. לידו, הבקבוקים הממוחזרים נראים זעירים.

יעקב גומן ואיל שגיב-סטודיו יונה 3

בצמוד לתערוכת כלובי האיסוף החדשים, תוצג תערוכת Know Hope - תערוכת חוצות של פיסול סביבתי בחומרים ממוחזרים, יוזמה של גלריית הייטאצ', שביקשה מאמנים ידועי שם, ליצור עבודות פיסול סביבתיות המשלבות חומרים ממוחזרים בלתי מתכלים.

עדי מהלר

נעם טננבאום

גלבוע ולליב שלו אלה דובנוב, אריק דיין ויעל זורדח – סטודיו לולה בק
אורי מיכאל

תערוכת חוצות של פיסול סביבתי בחומרים ממוחזרים

Know Hope - במסגרת תערוכת "יופי של מיחזור"

גלריית הייטאצ' יזמה ואצרה תערוכת חוצות של פיסול סביבתי המשלב חומרים ממוחזרים שאינם מתכלים. הייטאצ' פנתה לאמנים בהצעה לעצב פסל העומד בהגדרות המיזם. מתוך ההצעות נבחרו שבע יצירות שיוצגו במהלך חול המועד סוכות במיתחם שבין נמל תל-אביב לבין חוף מציצים, בצמוד לתערוכת "יופי של מיחזור" שיזמו עירית תל-אביב ותאגיד אל"ה. בתערוכה זו, יוצגו העבודות הזוכות בתחרות לעיצוב מיכלי הרשת לאיסוף בקבוקי פלסטיק למיחזור.

האמנים המשתתפים בתערוכה, איש איש לפי דרכו, מדגישים את ההרמוניה בין אדם, תרבות וטבע ועושים שימוש חדש בחומרים ממוחזרים. היצירות חושפות את הצורך לשמור על משאבי כדור הארץ, כדי לשמור על עתידנו ועתיד הדורות הבאים.

בדרך כלל, עוסקות העבודות המשלבות חומרים ממוחזרים במחאה וביקורת על החברה הצרכנית שבמשך המאה האחרונה גרמו לנזקים סביבתיים חמורים וניצול לא הוגן של משאבי כדור הארץ שהלכו ופחתו. תערוכה זו מנסה לשלב גם ערכים אמנותיים ואסתטיים תוך ניצול החומרים הממוחזרים בפיסול סביבתי.

האמנים שיציגו את עבודותיהם בתערוכה: בריג'יט קארטיה, ורה ולרשטיין, תמיר שפר, דן רפפורט, ברנרדו שקולניק, אורי דה בר ועוד.

הייטאצ' – גלריה לאמנות ישראלית עכשווית, מספקת ייעוץ בהתאמת יצירות אמנות לבתים פרטיים, משרדים, עיריות ובתי-עסק, וכן ייעוץ בהעמדת פיסול סביבתי במקומות ציבוריים.

אז אם אתם רוצים לראות את מיכלי המיחזור שימלאו את רחובות ישראל בשנים הקרובות ואילו ערכים בחרו המעצבים ושופטי התחרות להעביר באמצעות העיצוב, ואם אתם רוצים לראות ז'אנר חדש של פיסול סביבתי ממוחזר, בואו בימי חול המועד סוכות (02.10-26.09) לנמל תל אביב החדש והמשיכו עד לחוף מציצים. הכניסה חופשית

מידע נוסף לקריאה-
פיסול - הכול על עולם הפיסול: פיסול בבטון, פיסול ועיצוב, פיסול תאורה, פיסול ותכשיטנות.

שנה טובה וחג שמח

צוות "תרבות And The city" מאחל לכל הגולשים בעיר, בכפר ובקיבוץ, שנה חדשה עשירה בתרבות וחוויות. אנחנו נמשיך להתעניין ולדווח, מנקודת מבטנו הייחודית.

הבלוג פעיל כבר קרוב לשנה ומאפשר לכם הצצה דרך הקלידוסקופ האישי שלנו, שנחשף להרבה אירועים ונושאי תרבות ורואה אותם מנקודת מבט אישית וייחודית, הנובעת מתחומי העיסוק המגוונים שלנו. זה לא עוד מדור ביקורת. בעינינו זה אוצר ססגוני שאנו אוהבים ומתרגשים ממנו וחשוב לנו לחלוק אותם איתכם. במשך שנת הפעילות הראשונה, אפשרנו הצצה למיגוון רחב של נושאים כגון:

קולנוע: מסעה של הרוח, פריחת הדובדבן, מי שמע על חתולים פרסיים, מה שעובד, 500 ימים עם סאמר, נשמות תאומות, ברלין 36, להתראות

מוסיקה ואופרה (על הבמה ובקולנוע): שלמה גרוניך מארח את שלומי שבן, Twin Spirits, שלומי שבן מארח את יוני רכטר ושלמה גרוניך, שיקוי אהבה, לה בוהם, פאלסטאף, הספר מסביליה באופרה הישראלית, הספר מסביליה מסדרת בראבו, הילד חולם, לה טרוויאטה

אמנות, תערוכות, מוזיאונים ופרויקטים אורבניים: מצב הדברים-במוזיאון לעיצוב בחולון, פתיחת המוזיאון לעיצוב בחולון, נקודת מגע-מוזיאון ישראל החדש, צדוק בן דוד-במוזיאון תל-אביב, ציורי קיר בירושלים, פיסול קרמי בהודו, יריד חוצות היוצר, יציקות חול SensWare-תערוכת הסיבים במוזיאון לעיצוב בחולון

אטרקציות לבילוי עם ילדים: עפיפוניאדה במוזיאון ישראל, טיול סיפורי ילדים בחולון, פסטיבל הג'גלינג בסחנה, גני הסיפורים בחולון, מצלמת הקסמים-סיפור לילדים לפני השינה,

חידות היגיון, משחקי חשיבה ופיתוח חשיבה יצירתית: כנס שעשועי מתמטיקה לזכרו של מרטין גרדנר, סוד הגמד הנעלם-חידת היגיון בת 300 שנה.

אנימציה: Mr.Leonardo-סרט סטודנטים משעשע ומפתיע, לוגורמה-זוכה פרס האוסקר לסרטי אנימציה קצרים, Why Man Creates-סול בס

תיאטרון ותרבות למען הקהילה: יאקיש ופופצ'ה בתיאטרון גשר, כפית של זהב – תיאטרון מיוחד של אנשים מיוחדים, עמותת כנפיים, אות מאבשלום

ועוד, ועוד, ועוד.

גם בשנת תשע"א, נמשיך להביט על עולם התרבות דרך עינית הקלידוסקופ שלנו, לסקור למענכם נושאי תרבות, אמנות, משחקים ו-FUN כדי שתוכלו לקרוא, להנות ולהחליט אם גם לכם בא להשתתף ולחוות.

שלכם
מערכת מגזין "תרבות And The city"

ירח... ושלושה כוכבים - שלומי שבן, שלמה גרוניך ויוני רכטר במבצר שוני

מבצר שוני. 21:30. השמש צבעה את האבנים העתיקות בגווני אדום דרמטיים ושקעה. הירח בדיוק טיפס מעל לחומה המזרחית של מבצר שוני והאיר את הבמה והיציעים. על הקיר, הוקרנה בווידאו תמונה ענקית סימטרית של מקלדת הפסנתר, שנראתה כמו אוטוסטראדה המובילה אל אוצר רחוק של צלילים. ידיו של שלומי שבן מרקדות בקלילות על הקלידים... והפסנתר, נשמע להוראותיו של האמן הצעיר ומשמיע מנגינות קסומות, כששלומי שבן מלווה אותן בסיפורים ובהומור שנון.

בשיר "החיים שלי טובים" (תרגום חופשי לשיר My Life is Good של רנדי ניומן) שלומי שבן הפתיע וצנזר מילה בשיר לטובת הקורקטיות. נדמה לי ששלומי מבין שהוא עבר לעולם של הגדולים, שבו צריך לשמור על "ממלכתיות". המילה "דרוזית", כפי ששולבה במילות השיר, כבר לא תואמת את מעמדו החדש.

בהמשך המופע עלה יוני רכטר. לפני שהתיישב על הפסנתר, חוף מבטחו, בחר לבצע שיר בעמידה אל מול המיקרופון בליווי הפסנתר של שלומי. מודה שאיני זוכר איזה שיר זה היה אך זכורה לי העמידה הצנועה וההבעה של יוני – עומד כאילו ערום אל מול הקהל, נבוך, מבולבל ונוגע. חוויה לראות ש"סלבס" (הוא בטח לא יאהב את התואר) יכולים להיות צנועים.

משם עבר יוני אל הפסנתר והבעת הביטחון חזרה לפניו. שלומי השאיר אותו לבד לבצע את "לא מכירים" מתוך האלבום "התכוונות". יוני הסביר שהשיר הוא בעצם ישן-חדש. ישן לדור הישן וחדש לדור החדש והוסיף שמילותיו של עלי מוהר ז"ל חזו שנים רבות מראש את מעשיו של נשיא המדינה (בלי להזכיר שמות) – "תקעתי בה מבט כחול כפלדה / התחלתי למשש ת'בד של ביגדה...".

ואז הגיע שלמה גרוניך. שני פסנתרים ו- 4 ידיים. הצלילים התעופפו באוויר וחשמלו את האווירה. שלומי וגרוניך מדברים בינם לבין עצמם בידיים, בעיניים, בצלילים והקהל משתאה. באותו רגע הודיתי לאשתי שלא הניחה לאינטרנט עד שהצליחה להשיג כרטיסים למופע הזה. גם שמחנו שהקדמנו להגיע מכיוון שהמקומות לא היו מסומנים. הגענו לשוני ראשונים וישבנו במקומות הטובים ביותר. היה שווה.

השיר הראשון שביצע גרוניך לבדו נתן הסבר מוקדם לזיקוקים שהיו צפויים לבוא בהמשך הערב. הוא בחר לבצע את "ערב לזכרי" של שבן וסיפר שהוא כל-כך אוהב את השיר עד שהחל לחשוב שהוא עצמו כתב אותו. הביצוע היה כן, אמיתי ולא פחות טוב מהמקור. כמעט ניתן לחשוב שהשניים הם אותו אדם בגלגולי זמן שונים.

לאחר "רוזה מרציפן", "עלינו לצפון" (בהשתתפות שני קולות של הקהל) ועוד שירי סולו, דואטים ושלישיות הגיע שיר הסיום (אל דאגה, עוד יבואו הדרנים). שיר של שלומי שטרם הוקלט – שיר ערש אלטרנטיבי לבן הקטן שלו... שעוד אין לו. נגינת פסנתר פשוטה ורצף פתגמים משובשים הבאים לחנך את בנו (לכשיגיע לעולמנו) כיצד לנהוג בעולם, ויותר מזה – לגרום לקהל לצחוק. לדוגמה: "יש נביא בעירו הנחתום מעיד על עיסתו אדם עושה לחברו, ועוד איך עושה איזהו גיבור... הכובש יפה השתיקה לעננים והדרך לגהינום רצופה מאות גני-עדן קטנים" וכן הלאה. השיר עשה את העבודה, כולם מהורהרים ומחויכים.

אחרי מאבק פסיכולוגי קצר בין מוחאי הכפיים שרוצים עוד לכוכבים שבשולי מבצר שוני שמוכנים לתת עוד (אם הקהל יבקש מאד יפה), נפתח פרק ההדרן.

רגע לפני השיא – כשעומדים שלושה פסנתרים על הבמה (אחד חשמלי) ומוכנים לקבל את שלושת הגאונים, נשמע בקהל מישהו צועק: "רופא" ורבים אחרים מצטרפים אליו. "רופא", "רופא". חשתי מבוכה. האמת שלא לא הכרתי שיר כזה. רווח לי שגם שלומי שבן ושלמה גרוניך לא הבינו לאיזה שיר הם מתכוונים. לקח כמה שניות עד שהם הבינו שמישהו התעלף ביציע וצריך רופא. 1,300 איש במתח מתפללים לשלומו של האיש – העיקר שהמופע ימשיך. אחרי מספר דקות ארוכות, מעדכנים שהאיש בסדר וממשיכים במופע. השלושה מבצעים את "שירים פשוטים" של גרוניך והופכים אותו ליצירה מטורפת וחדשה. הקהל קם ומריע.

ולסיום המופע האנרגטי, כשיר סיום, בחרו שלושת הענקים בשיר קטן ועדין: "לילה טוב" מתכנית הכבש הששה עשר. בליווי של שני מטאלופונים הם שרו ברגישות רבה את שיר הערש ושלחו את הקהל לישון באווירה מיוחדת שונה מכל המצופה במופע סוער שכזה.

התחלנו לא מזמן ב"זאפה" עם שלמה גרוניך מארח את שלומי שבן. המשכנו לפני כעשרה ימים באתר הרכבת בירושלים עם שלומי שבן מארח את יהודית רביץ וברי סחרוף ומיד החלטנו להתייצב גם בשוני. יצאנו עם טעם של עוד. והרבה. שימשיכו לארח. אנחנו נמשיך לבוא.

שלכם,
עמית בר-סלע (הבן) ויורם בר-סלע (האב).