האביב מתקרב ואיתו התחרות בין המוסדות האקדמיים המתחרים על הסטודנטים הטובים ביותר. בין כל המוסדות האקדמיים לאמנות ועיצוב, בולטת האקדמיה בצלאל, שיצאה לחוצות בקמפיין חסר תקדים. כמו מוסדות אקדמיים מובילים בעולם, גם בצלאל רוצה למשוך אליה את הסטודנטים הטובים ביותר כדי שיעשו את העבודות המעניינות ביותר, ישתלבו במקומות טובים בתחום עיסוקם, יכבשו עמדות השפעה ויחזקו את המותג שמבטיח שכדאי להיות בוגר שלו.
"בוא להיות בוגר בצלאל" - פרסום חוצות
כדי למשוך המוני מועמדים ללימודים בבצלאל, יזמה האקדמיה בסיוע משרד הפרסום שלמור-אבנון-עמיחי Y&R קמפיין המציג בימים אלה 1,600! כרזות המוצגות בתחנות אוטובוס ובשלטי חוצות ברחבי ישראל. כותרת הקמפיין: "בוא להיות בוגר בצלאל". כל אחד מהסטודנטים לתואר ראשון ב-8 המחלקות בבצלאל (אמנויות המסך, תקשורת חזותית, ארכיטקטורה, צילום, אמנות, עיצוב קרמי וזכוכית, צורפות ואופנה, עיצוב תעשייתי), הפיק לעצמו כרזה המייצגת אותו. חגיגה לעיניים ולאינטלקט. מבחר עצום של רעיונות וגישות שונות. צילומים, איורים, רישומים, קופיריטינג שנון, אנימציה, דגמים אדריכליים ודגמי מוצרים, טיפוגרפיה. במקביל לתצוגה ברחובות, הוקמה גם גלריה וירטואלית באתר בצלאל, בה ניתן לראות את כל הפוסטרים בחלוקה למחלקות. ניתן גם לחפש פוסטר לפי שם היוצר ולאתר את מיקומו על מפה דיגיטאלית. תענוג לדפדף ולמצוא את העבודות של ידידינו.
"בוא להיות בוגר בצלאל" - פרסום חוצות
התערוכה נפלאה ומרתקת, אך בעיני, מחמיצה את המיקוד האסטרטגי. אם בבניית מותג עסקינן, קמפיין פרסומי צריך לכלול אלמנט של שכנוע במסר המרכזי. אם המסר הוא שכדאי להיות בוגר בצלאל, הייתי מצפה לקבל מידע על הצלחתם של בוגרי בצלאל בזירות הרלוונטיות. אני סקרן לדעת:
האם בוגרי בצלאל זוכים לחשיפה בולטת יותר במדיה?
האם תעשיינים, יזמים, סוחרי עיצוב ואמנות, מוזיאונים ואספני אמנות קונים יותר עבודות ושירותים שלהם?
האם עבודותיהם נמכרות במחירים גבוהים יותר? האם הם זוכים להגיע לעמדות השפעה בחברה?
האם בוגרי בצלאל מניבים תרומה משמעותית יותר לחברה מאשר מתחריהם מהמוסדות האחרים?
על שאלות אלה, הקמפיין אינו עונה... אבל בינתיים אפשר לצאת לרחובות או להקליק פעמיים וליהנות מהאוסף היצירתי המרגש. כל הכבוד למי שיזם את הרעיון ולמי שניהל אותו בהצלחה. בתקווה שגם מוסדות אקדמיים אחרים יאפשרו לציבור הרחב הצצה חטופה לתרבות הנוצרת בהם על בסיס יומיומי.
אם אתם מתעניינים בלימודי עיצוב תעשייתי, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה "באוגוסט זורקים עגבניות ביחד" בה סיכמתי בקצרה את דבריהם של מנהלי 4 המחלקות המובילות (מכללת הדסה, שנקר, המכללה הטכנולוגית בחולון ובצלאל) שתיארו את היחודיות של המחלקות שבראשן הם עומדים.
הגעתי השנה לחגיגת "מחפשים אהבה בבית העיר" שבמתחם ביאליק. בחדרי בית העירייה הישן, המהווה חלק מ"העיר הלבנה" שהוכרזה ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, הוצגו סיפורי האהבה ההיסטוריים שכנראה הסעירו את ישראל בימים של תחילת המדינה (כך סיפרה לי אמא. אני עדיין לא נולדתי).
סטודנטים מבית צבי, מבית הספר לתיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין ומסמינר הקיבוצים, המחיזו קטעי תיאטרון קצרים שהעלו באוב את הסנסציות העירוניות שהפסדתי בילדותי.
על המרפסת, הציגו שני שחקנים את סיפור האהבה שמאחורי הקמתן של סמטה פלונית וסמטה אלמונית, הניצבות לרחוב קינג ג'ורג'. מכירים? אם פעם תהיתם למה עומד שם פסל אריה מרשים, הנה ההסבר: מאיר געצל שפירא, מעשירי תל-אביב הקטנה, הקים את שתי הסמטאות כדי לשכנע את אשתו סוניה לחיות בישראל. לאחר ההקמה, הזמין געצל פסל אריה שישמור על שתי הסימטאות. היזם הצנוע, החליט לקרוא לסמטאות "סמטת סוניה שפירא" ו"סמטת געצל שפירא". מאיר דיזנגוף, עצר בכעס ליד הסימטאות, ודרש לקבוע שלטים זמניים (שעדיין תלויים שם) עם השמות "סמטה פלונית" ו"סמטה אלמונית". אתם מוזמנים לטייל בסמטאות הקסומות ולראות במו עיניכם.
באחד מחדרי הבית, הפתיע בחור אלמוני את חנה רובינא בזר פרחים מרשים מהמשורר אלכסנדר פן. הוא כובש את ליבה של כוכבת "הבימה" והם יוצאים יחד אל הרומן שהסעיר את תל-אביב בשנות השלושים.
חנה רובינא ואלכסנדר פן - צילום נטע אלונים
בסמוך ללשכתו של ראש העיר דאז, מאיר דיזנגוף, הפך אחד החדרים לחנות לממכר פרוות של סטפאן בראון. שם, בין מכונת תפירה לפרוות מפוארות מהסוג שאיתו הופיעו נשות תל-אביב באירועי החברה הגבוהה, ראינו את רומן הגאווה של סטפאן בראון ואליעזר ראט.
סטפאן בראון ואליעזר ראט | צילום: נטע אלונים
בחלל אחר בבית העיר הוצגה אהבתה של המשוררת והסופרת לאה גולדברג לאברהם בן-יצחק (סונה). אהבת חייה שעליה כתבה: "אהבה גדולה, אחת ויחידה, שלא הייתה כלל אהבה".
לאה גולדברג ואברהם בן-יצחק | צילום: נטע אלונים
בחצר הבית, נשבר ליבנו למראה תסכולו של שמואל יוסף צ'צ'קעס (ש"י עגנון) לנוכח התנגדותה של משפחת שלוש לרומן שלו עם מרגלית שלוש. לו רק ידעו אז שהמחזר הצעיר בעל המקצוע המפוקפק, יהיה חתן פרס נובל...
סיפור האהבה האחרון שהוצג היה של הצייר והסופר אוסקר קוקושקה ואלמה מאהלר, אשת החברה הווינאית רבת המאהבים והמחזרים. הרומן שנמשך שלוש שנים, לווה בקנאה עזה וחולנית של קוקושקה לאהובתו, שהייתה גם המקור ליצירתו באותה התקופה, וכן ל-400!!! מכתבי אהבה שכתב לה.
במשך הערב הופיעה מקהלת "המיולה" ששרה את היצירה "היה או לא היה - אהבה וגעגועים תל אביביים" המבוססת על שיריהם של אלכסנדר פן, אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן.
מקהלת המיולה | צילום: נטע אלונים
זה היה עוד אירוע ישן/חדש מיוזמת בית העיר, בניהולה של איילת ביתן שלונסקי, שהופכת את האתר הספוג נוסטלגיה, למרכז מוזיקאלי לתרבות אורבאנית תל-אביבית עכשווית.
סרטם עטור הפרסים של Lucy walker, Joao Jardim ו- Karen Harley
האמן הברזילאי Vik Muniz, שלטענתו הוא האמן הברזילאי שיצירותיו נמכרות בסכומים הגבוהים ביותר, בחר דרך מקורית משלו, להחזיר משהו מהצלחתו, כדי לעזור לעניי ארצו בהתמודדות עם משברים ועוני. החלום שלו, לעזור לקבוצה של אנשים, באמצעות החומר שבו הם מטפלים ביומיום. הוא חוזר לשנתיים ממקום מושבו בברוקלין למזבלה הממוקמת בשולי ריו-דה-ז'נירו. שם, באתר הגדול בעולם לאיסוף אשפה השוכן בצילו של פסל ישו המפורסם של ריו, עובדים המוני catadores-ממייני פסולת המלקטים מתוך ערימות האשפה הטריות את החומרים הניתנים למיחזור, ומוכרים אותם לסוחרים שמעבירים אותם הלאה לתעשייה. כך, ב"ג'יפה" של ה"ג'יפה", בין המוני ציפורים האורבות לשללן, הם מפרנסים את עצמם ואת ילדיהם. מחייכים ושומרים על מצב רוח טוב, אבל בסתר ליבם, חולמים על היום שבו יוכלו להרים את ראשם מתוך המדמנה. יש להם איגוד מקצועי וכבוד עצמי. "אנחנו לא אוספים אשפה" מתקנת אחת מכוכבות הסרט. "אנחנו מלקטים חומרים למיחזור".
ויק מוניז אוסף כמה ממלקטי הפסולת, מצלם אותם בתנוחות דומות לכמה ציורים מפורסמים ולאחר מכן מגדיל את התמונה למימדי ענק, על ריצפת הסטודיו שהקים לצורך היצירה באתר. שם, על ריצפת הסטודיו, מעצבים המלקטים את דמותם באמצעות חומרים שאספו במזבלה. את התוצאה הוא מצלם ומגדיל לתמונות קיר ענקיות. את תמונתו של ראש איגוד המלקטים, הוא מוכר במכירה פומבית בלונדון, תמורת סכום השווה ל- 50,000$. הסכום כולו מיועד לעזרה למלקטים ולאיגוד שלהם. בהמשך, הוא מציג ומוכר תמונות נוספות באירופה, ארה"ב ויפן.
התוצאה: כמה עובדים שנעזרו במימון וביוזמה והצליחו להקים לעצמם עסק קטן ולצאת ממעגל הפסולת... וסרט מרגש, מסעיר ונוגע ללב.
כמובן, עולות שאלות לגבי הערך האמנותי של ימירות האמנות הממוחזרות, אבל לגבי שאלה זו, המחירים הנקבעים במכירות הפומביות מדברים בעד עצמם. שאלות משמעותיות יותר, לגבי המוסריות כלפי המלקטים האומללים שלא נבחרו להשתתף בתכנית וההגינות שבהוצאה של המשתתפים לתערוכות בחו"ל, כשעם רדת יום, הם חוזרים להררי הזבל. מחשבות אלה, כמובן ממשיכות לנקר במוח הרבה אחרי שהסרט נגמר, והאורות נדלקים באולם. זהו סרט דוקומנטרי המתעד את התהליך, אבל גם מטעין רבים מהצופים ברצון לעזור ובאמונה שזה אפשרי.
רוצו לראות, רק הזמינו כרטיסים מראש בגלל הביקוש.
שלכם.
יורם בר-סלע
נשמח לשמוע את דעתך על הנושא, ניתן להשאיר תגובה, ממש פה למטה בבלוג או ברשתות החברתיות.
"עשית זאת, הוד רוממותו!" אומר ליונל אוג, מאמן הדיבור של מלך אנגליה, לאחר שסיים את הנאום המפורסם, שאיחד את העם עם תחילת מלחמת העולם השניה. עד לאותו רגע, התעקש המאמן להיקרא ולקרוא למלך בשמו הפרטי. המלך סבל מגמגום קשה והמאמן מוכן לטפל בו רק במסגרת של שיוויון מלא ואחריות הדדית. בלי גינוני טקס.
הסיפור פחות או יותר ידוע מראש, מאחר שהוא מבוסס על המציאות, שבה הדוכס מיורק הומלך במקום אחיו שויתר על המלוכה בגלל רומן עם אשה אמריקאית גרושה. למרות זאת, כיאה לסרט בריטי, הוא מצליח לשמור על הדרמה עד הדקות האחרונות. לכל אלה שלמדו ועוסקים באימון (coaching), זהו סרט לימודי חשוב. אשתו של המלך, מנסה למצוא לו מטפל שיפטור אותו מהגמגום. כל המטפלים המדופלמים, מתייחסים לבעיה הטכנית של המלך ונכשלים. ליונל אוג, שאינו מטפל מדופלם, אבל יודע להקשיב ולהבין, מבין שעליו להתייחס לאדם שמולו כמכלול. הוא מיחס את הגמגום לחוסר הביטחון של המלך הצעיר ביכולתו להנהיג את העם. ההתגברות על הבעיה מושגת רק כאשר המלך רוכש את הביטחון ביכולתו, כשברקע, המשבר הבינלאומי העצום המאיים על שלום העם הבריטי ועל אירופה כולה.
זהו סרט עטור פרסים... ואני מניח שעוד יזכה בפרסים רבים. התסריט שנון ותפור היטב. השחקנים מעולים וכן הבימוי והעיצוב התקופתי. הצופים נשאבים לתוך ההתרחשות, מתוסכלים וחרדים יחד עם המלך ומאמנו עד הרגע האחרון ונושמים לרווחה עם גמר הנאום הסוחף. אם אתם עוסקים ב- coaching, אל תחמיצו. ואם לא, גם אל תחמיצו. זהו סרט מעולה.
פסטיבל ישראל חוגג השנה 50 שנים להיווסדו. בסימן 100 שנים להולדת טדי קולק, שהצליח למשוך את הפסטיבל לירושלים, יתקיים הפסטיבל בתאריכים 23.5.2011 – 18.6.2011 בירושלים על אולמותיה ואתריה השונים: אולמות תיאטרון ירושלים (שרובר, הנרי קראון, רבקה קראון, האולפן), בריכת הסולטן, בנייני האומה, מוזיאון ישראל החדש, הגן הבוטני, בית שמואל, אולם ימק"א, מרכז ז'ראר בכר ומרכז טארג. מופעי הפסטיבל יועלו גם בחולון, מודיעין, דימונה ובאתרי המורשת תל-חי, חצר כנרת, כפר יהושוע, יד מרדכי וגבולות.
והשנה, מופעים מ-18 מדינות• אוהד נהרין ולהקת בת שבע פותחים את הפסטיבל בבכורה עולמית - 19 שנים אחרי הפתיחה של פסטיבל ישראל עם "אנאפאזה"
• Dame Kiri Te Kanawa -הזמרת הנערצת מניו-זילנד במופע אחד ונדיר בבנייני האומה
• Merce Cunningham Dance Company במופע היסטורי נדיר– סיבוב ההופעות העולמי האחרון של הלהקה על פי צוואתו של הכוריאוגרף הידוע, ממובילי המחול האוואנגרדי, שנפטר בינתיים. לפני שנפטר ביולי 2009 הורה בצוואתו להפסיק את פעילות להקתו לצמיתות תוך שנתיים.
צילום: Tony Doughert
• בכורה עולמית ליצירה של הכוריאוגרף הידוע טים ראשטון בביצוע ה" Danish Dance Theatre " והזמרת המפורסמת קרולין הנדרסן.
צילום: Henrik Stenberg –kridt
• אחינועם ניני חוזרת לפסטיבל עם פרויקט חדש – עיבודים לנכסי צאן ברזל וקלאסיקות ישראליות. זוהי תהיה הופעת הבכורה והיא תצולם ע"י ערוץ המוסיקה Mezzo
• The Smurai - ערב אקורדיאונים בינלאומי של חמישה נגנים מובילים: דיוויד מונלי (אירלנד), דידייה לאלוי (בלגיה), ריקרדו טסי (איטליה), ברונו לה טרון (צרפת) ומארקו לפיסטו (פינלנד). ואיתם שלושה מבכירי האקורדיוניסטים הישראלים.
• זמרת הלאדינו הבינלאומית יסמין לוי מארחת את המוסיקאי והזמר היווני יאניס קוצירס
• Bill Cobham, ממתופפי הג'אז הטובים בכל הזמנים בהופעה
• התיאטרון הגרמני הידוע Schaubühne עם "המלט" בגרסה מודרנית יוצאת דופן.
צילום: Arno Declair2
• תיאטרון "וכטנגוב" הרוסי בהצגה עטורת הפרסים "הדוד ואניה" של צ'כוב, בהשתתפותו של כוכב הקולנוע הרוסי סרגיי מקובי יצקי. ההצגה בשיתוף תיאטרון גשר החוגג 20 שנים להיווסדו.
• הירומי אוהארה פסנתרנית הג'אז והמלחינה במופע וירטואוזי המתווך בין ג'אז לבין מוזיקה קלאסית ורוק
• התזמורת האנדלוסית החדשה אשקלון מצדיעה לפסנתרן הנערץ מוריס אלמדיוני. צילום: פבל טולצ'ינסקי
• "פרימיירה ישראלית באולפן" - בכורות ליוצרים וקבוצות ישראליות נבחרות בחלל האולפן שבתיאטרון ירושלים: קבוצת רות קנר עם "מעוף היונה" ע"פ ספרו של יובל שמעוני; עיבוד תיאטרוני ראשון ל"חנויות קינמון" של הסופר והצייר היהודי-פולני ברונו שולץ מאת שחר פנקס ושיר גולדנברג, תיאטרון קליפה בבכורה ל"המצפה", ומופעים נוספים.
• רביעיית האגן האוסטרית, מרביעיות כלי הקשת הבולטות בעולם
• "ישראל במצרים - מעבדות לחרות" - פרוייקט רב משתתפים של יאיר דלל עם מקהלת נערי טלץ מוינה, פייטנים ונגנים
• תיאטרון תלת מימד - קבוצת תיאטרו-סינמה דה צ'ילה העתידנית במופע The Man Who Fed Butterflies המטשטש את הגבולות שבין התיאטרון לקולנוע. צילום: Teatro di San Ferdinando, Naples.2
• 100 שנה למותו של מאהלר – המרתון המוזיקלי המסורתי בהגשת ובנגינת גיל שוחט
• ניקולאי פטרוב ואלכסנדר גינדין, הוירטואוזים של הפסנתר הרוסי חוברים לתכנית מוסיקאלית שוברת גבולות ופורצת סגנונות
• בכורה למחזמר "הקוסם מארץ עוץ" בבימויו של גלעד קמחי
50 שנות פסטיבל בצילומים - תערוכההתערוכה תציג לראשונה את ההיסטוריה של פסטיבל ישראל והתפתחות צילום מופעי הבמה בארץ ותכלול: תערוכה היסטורית של ראשית הפסטיבל, תערוכה היסטורית של כרזות הפסטיבל, הקרנות וידיאו של מופעי מחול, תיאטרון ומיצג, וכן תערוכת מחווה לצלמי במה לדורותיהם: מאברהם סוסקין בראשית המאה העשרים ועד גדי דגון בראשית המאה העשרים ואחת. אוצר: גיא רז.
גדולי אמני הבמה כבר היו כאןרבים כבר שכחו שהפסטיבל, שכל כך מזוהה עם ירושלים, החל את דרכו בשנת 1961, כפסטיבל קיץ למוסיקה קלאסית באמפיתיאטרון הרומי בקיסריה. עם השנים הורחבו תחומי פעילותו וכיום הוא כולל מופעי מחול, תיאטרון, ג'אז, מוסיקת עולם, תערוכות אמנות ועוד. במשך יובל שנותיו, ראה הפסטיבל, יחד עם דורות של אוהבי תרבות בארץ, אמנים מהשורה הראשונה כגון: דיזי גילספי, איזיק שטרן, פבלו קאזאלס, לינדסי קאמפ, פיליפ פטי במופע הבלתי נשכח בו הלך על חבל מעל גיא בן הינום, הלהקה היפנית "סנקאי ג'וקו" שהשתלשלה במחול בוטו מחומות ירושלים, מקהלת הצבא האדום, להקת המחול הקנדית "לה לה לה יומן סטפס", בלט קירוב, התזמורת הפילהרמונית מפילדלפיה בניצוחו של ריקרדו מוטי, תאודורקיס, ג'ו קוקר, בובי מקפרין, קרלוס ז'ובים, הבמאי הרוסי הדגול לב דודין, פיטר ברוק, מאבו מיינס עם "בית הבובות", תזמורת הקונצרט חבאו האגדית מהולנד, הקובנט גרדן מלונדון עם "כרמן", לה סקאלה מילאנו, מוריס בז'אר, מחווה לביטלס עם ג'ורג מרטין, אוטה למפר, ג'סי נורמן, בלט טוקיו האגדי, הפילהרמונית של ניו יורק בניצוחו של לאונרד ברנשטיין, פט מת'יני, פול אנקה, צ'רלס לויד, ביל פריזל, ה"פט שופ בויז", ג'ורדי סאבאל, הפילהרמונית של ברלין בניצוחו של דניאל בארנבוים, ועוד רבים וטובים, שלולא הפסטיבל, ספק אם היינו זוכים לפגוש.
היסטוריה של הפקות מקור ישראליותלצד המופעים הבינלאומיים יזם הפסטיבל מספר רב של הפקות שחלקן הפכו עם השנים לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית ביניהן: "הילד חולם" של חנוך לוין, "אנאפאזה" של אוהד נהרין, מופע המחווה הבלתי נשכח לניסים אלוני שהועלה בדיוק בערב בו נפטר, "שיר השירים" מאת גיל שוחט, "דאוס אקס מכינה" של תיאטרון "קליפה" בגן הבוטני, מופע השיחזור של "התרנגולים" בבימוייה של נעמי פולני, מופע הצדעה ללאונרד כהן שהפך לאלבום מצליח ומרגש, ערבי מחווה ליוצרים ישראלים כמו נעמי שמר, אביהו מדינה, בועז שרעבי, שלום חנוך, חנן יובל, ועוד רבים אחרים.
יוסי טל-גן, מנכ"ל הפסטיבל אומר: "לפסטיבל שלנו שם עולמי. אמנים רבים מציעים את עצמם כדי לכלול את פסטיבל ישראל בפורטפוליו שלהם".
מנהל אמנותי: משה קפטן. מפיקת הפסטיבל: מירי מנירב, יועץ למוסיקה קלאסית: גיל שוחט, יו"ר הפסטיבל: דני הלפרין. הפסטיבל הינו עמותה ציבורית ללא מטרות רווח הפועלת בתמיכת משרד התרבות והספורט, עיריית ירושלים והקרן לירושלים.
כמו כל סטודנט לעיצוב תעשייתי ב"בצלאל", גם אני נדרשתי פעם לעצב ולבנות מכונה שלא עושה כלום (Doing nothing Machine). מנגנון מכאני שמבצע רצף של תהליכים שאינו משרת כל מטרה פונקציונאלית. תנועה לשם תנועה. כל סטודנט יכול להטמיע במכונה שלו ערכים משלו בחופשיות רבה ולהביא לידי ביטוי חשיבה ויכולת ביצוע טכנית יחד עם רעיונות עיצוביים "תיאטרליים". לו יכולתי לשאוב אז השראה מהסרטונים המצורפים, אני בטוח שהייתי מגיע לתוצאה מדליקה יותר. אם אתם עומדים בפני משימה דומה ומרגישים אבודים מול המשימה המוזרה של עיצוב מכונה שאין בה שום תועלת, כדאי לכם לראות את עבודותיהם של ענקי האמנות הקינטית, העוסקים ב"בריאת" יצורים קינטיים קסומים ומיוחדים במינם. וגם אם לא, אני בטוח שתיהנו.
Theo Jansen – יצורי חוף קינטיים
אם תהלכו פעם על חוף הים ותראו ערימה של צינורות המהלכת בתנועה הרמונית על החול הרך, אל תתפלאו. כנראה Theo Jansen, פסל/מהנדס הולנדי, עבר שם לפניכם והוציא את אחד היצורים שלו לטיול על חוף הים. Jansen, בונה יצורים קינטיים מדהימים שמסוגלים להלך על החוף בכוחות עצמם. "רציתי שהיצורים שלי יוכלו לחיות ולהתקיים על החוף בכוחות עצמם" אומר האמן ועושה. היצורים שלו בנויים מצינורות חשמל פלסטיים עם יכולות תנועה מדהימות. הם "תופסים רוח" ונעים בעזרתה. כשהם נתקלים במכשול, הם מסתובבים לכיוון אחר וממשיכים לנוע וכשהם מגיעים אל קו המים ומזהים את הרטיבות, הם סבים לאחור ומתרחקים.
Jansen שובר את הגבולות שבין אמנות להנדסה ויוצר יצורים מכאניים מדהימים שקשה להאמין שאינם חיים ונושמים.
Reuben Margolin – גלים הרמוניים
Reuben Margolin בעל תואר באנגלית מאוניברסיטת Harvard, למד ציור בפירנצה וציור "מונומנטאלי" באקדמיה לאמנות בסן פטרסבורג – רוסיה. לא ברור איך כל אלה הכשירו את מרגולין לבניית פסלים קינטיים מעוצבים להפליא, שרובם עוסקים בתנועה גלית הרמונית. צורות גיאומטריות מרחביות המרקדות באוויר כמו רקדני בלט מן השורה הראשונה.
Arthur Ganson – הומור בתנועה מתמדת
בילדותו בחן ארתור גנסון אפקטים של תנועה ע"י ציור סרטוני אנימציה בשולי ספרים. דפדוף מהיר של דפי הספר, הציג מכוניות נוסעות, מתנגשות, מתרסקות... ומתחילות מחדש. עם ידי הזהב שלו, הוא יכול היה להיות רופא מנתח, אבל העדיף את האמנות הקינטית. גנסון זכה לעבוד כאמן הבית ב-MIT ועבודות שלו מוצגות שם במוזיאון הטכנולוגי.
המכונות של גנסון מתאפיינות בהומור שנון שבא לידי ביטוי בתוצאה ש"מייצרת" כל אחת מהן. הוא מאתגר את עצמו בבעיות מכאניות מורכבות ופותר אותן בדרך קלילה וציורית. המכונות נראות כמו רישומים עדינים הצפים בחלל. במקום להשתמש בחלקי הנעה סטנדרטיים, גנסון מייצר גלגלי שיניים, גלי הנע, קפיצים ומנגנוני ראצ'ט מתוחכמים מחוטי ברזל דקים. עבודותיו של גנסון מוצגות בגלריות מובילות בעולם... ובצדק. להנאתכם.
כמה יצירתיות ודמיון. עושים כל כך הרבה, מבלי לעשות כלום. מדליק, לא? רוצים ללמוד פיסול בחימר ?
ספרן של עינת ניצן-קנולר ותמי לוקסמבורג – הוצאת רימונים
"נוסעים יקרים, כאן פיליאס פוג, הקפטיין שלכם לטיסת אל-על מספר 80". בוקע קול מעורר ביטחון מחלקו הקדמי של מטוס הקרטון. "הכינו את המצלמות. יחד נצא למסע של 80 יום מסביב לעולם. נכין פיצות באיטליה, נשתתף במלחמת שוורים בספרד, ננסה לפענח יחד כתב חרטומים במצרים, ואם ישחק לנו המזל, אולי נזכה בהתערבות... אבל על זה אספר לכם בהמשך".
כך מתחילה חגיגת יום ההולדת מסביב לעולם, אחת מתוך 10 מסיבות קונספט המתוארות בפרטי פרטים בספר "חגיגות ועוד" של עינת ניצן-קנולר ותמי לוקסמבורג.
עינת קלינאית תקשורת ותמי מורה למדעים ויישומי מחשב. לשתיהן ותק רב בחינוך וטיפול בילדים. חברות, אמהות ויצירתיות. את כל התכניות המתוארות בספר, ניסו בהצלחה בגן חרמון ברמלה, ועכשיו, הן מציעות אותן להורים שרוצים לחגוג יחד עם ילדיהם בדרך מקורית ויצירתית.
"כשמכינים חגיגה במו ידינו, זה כמו להכין עוגה עם הילדים. נכון, זה מורכב יותר, אורך זמן ולפעמים מלכלך, אבל החוויה המשותפת, הטעם, הריח והחיוך של הילד נשארים איתנו לתמיד". אומרות עינת ותמי.
הספר כולל מסיבות הסובבות סביב 10 נושאים:
• חגיגה מהאגדות – עם הדמויות המוכרות מאגדות הילדים המפורסמות
• טיול בפריז – עם המונה ליזה, באגטים ועוד.
• הרפתקה עם הדינוזאורים של העולם הקדום
• חגיגה יפנית• דהרה אל המערב הפרוע • ביקור בקרנבל בברזיל
• חגיגה במים – עם מסלול מכשולים ובועות סבון ססגוניות
• בעקבות האוצר האבוד
• משתתפים באולימפיאדה – עם תחרויות היתוליות משגעות
• טיול מסביב לעולם – בהדרכתו של פיליאס פוג-80 יום מסביב לעולם - ז'ול וורן
כל אחת מהתכניות, מתייחסת לרצף של אירועים שמתחיל ביצירה ומשלוח הזמנות מקוריות, בילוי זמן ההתכנסות עד שכולם מגיעים, הצגה (טקסטים, תלבושות, תפאורה), משחקי חברה והפעלות, חידות, משחקי חשיבה, אוכל מקורי שברוב המקרים מכינים כל החוגגים יחד ברוח המסיבה ודקורציה מתאימה של הבית או החצר. והכל באמצעים עממיים. שום דבר יקר או יוקרתי.
הצילומים המרהיבים של אילן נחום, סוחפים. מתעדים את ההתלהבות הרבה של הילדים ועושים חשק להתחיל בהפקת המסיבה הבאה. הילדים שלי (27, 22 ,18) כבר קצת גדולים מדי לחגיגות כאלה, אבל הילד שבתוכי התעורר. בטוח שהנכדים יהנו... בבוא העת.
אז אם אתם מסוג ההורים שמוכנים להתאמץ קצת למען חוויה משותפת, אתם יכולים לקחת את התכניות "קומפלט", או לערבב בין הרעיונות, או לקחת מדי פעם רעיון כזה או אחר, סתם כדי לשחק עם הילדים. אפילו אם תקראו את הספר כהשראה ותוסיפו רעיונות משלכם כגון: רעיונות ליום הולדת בטבע, מיחזור, שמירה על איכות הסביבה ועוד. אני בטוח שעינת ותמי לא תתנגדנה.
אהבתי במיוחד את חגיגת המים. בילוי קייצי נפלא. היא כוללת מעבר מסלול מכשולי מים, הפרחת בועות סבון ענקיות, "שאיבת מים מן הבאר" והשיא: כביסה עם קרשי כביסה כמו פעם. (עינת ותמי, אין עליכן. לחשוב שאפשר ליהנות מכביסה ביחד? בזה אפילו תום סוייר היה מתקנא, אני בטוח). אחרי ספרים רבים שניסו לעסוק בנושא ונשארו בתוך הקופסה המקובלת והשחוקה, "חגיגות ועוד" עושה את זה באמת. עוזר לכם לזנק אל מחוץ לקופסה ולחגוג ברמה אחרת.
כרמן- של ז'ורז' ביזה - אופרה המלכותית בקובנט גארדן
"לא אבזבז מילים. כרמן שלך היא "פלופ". היא אסון! היא לא תחזיק מעמד יותר מ-20 הופעות. המוסיקה נמשכת ונמשכת. לא עוצרת לרגע. אין אפילו זמן למחיאות כפיים. זו לא מוסיקה. והסיפור, זה לא מחזה. איש פוגש אישה. היא מוצאת חן בעיניו... זו המערכה הראשונה. הוא אוהב אותה. היא אוהבת אותו. זו המערכה השנייה. היא מפסיקה לאהוב אותו. זו המערכה השלישית. הוא הורג אותה. זו הרביעית. ולזה אתה קורא מחזה? זה פשע, אתה שומע אותי? פשע!"
די משעשע לקרוא היום, 135 שנה אחרי הצגת הבכורה (1875) באופרה קומיק בפאריז, את ביקורתו ה"גומזת" של Jean Henri Dupin, על האופרה הפופולארית והמושמעת ביותר בעולם. את הביקורת הזו הקריא יוסי שיפמן בהרצאה שקדמה להקרנת האופרה. בהרצאה, סיפר על ההיסטוריה של האופרה שהמלחין שלה מת זמן קצר לאחר הבכורה. על המהלך המהפכני של בני משפחתו שדאגו להלחין את קטעי הדיבור שהשאיר ז'ורז' ביזה ללא מנגינה ועל ליאונרד ברנשטיין שהחליט לגאול את האופרה מהתוספות שלא כללה במקור ולהשמיע אותה כמו שביזה חלם.
הסיפור? כמו ברב האופרות: משולש רומנטי. אהבה. אכזבה. המאוהב הורג את האהובה. סיפור מתח שסופו ידוע מראש כבר 135 שנה, ובכל זאת מצליח להחזיק את הקהל במתח עד הרגע האחרון. ואם היה ספק לגבי כוחה של האופרה הזו "להחזיק את המתח", מופיע המנצח בתחילת האופרה, עוד מאחורי הקלעים ורומז לנו מראש על הטרגדיה שתתגלה מבין קפליה. ובכל זאת, זה עבד גם הפעם... ובגדול.
סיפור ממש לא חשוב, אבל כשהכל מתחיל בפתח מפעל הסיגריות בסביליה, הסיפור מותח ומלא יצר ותשוקה. חגיגה לאוזן ולעיין. שער המפעל. השוטרים וגברי סביליה מחכים בעיניים רעבות "לתפוס" שם אהבה של רגע. פועלות המפעל יוצאות להפסקה. "עושות עיניים" לכולם. גם הן מחכות לאהבה קצרה.
מהרגע שכרמן (אנה קתרינה אנטונצ'י) יוצאת החוצה משער המפעל, הכל תוסס ומהפנט. עם חיוך רחב, קול ענק ומשחק כובש, היא מעמידה את הגברים על מקומם. שדיה שופעים וגולשים מתוך מחשוף נדיב שהיא והצלם כנראה עשו יד אחת להציג לראווה לאורך כל הסרט. באסרטיביות רבה היא מכריזה שפה היא קובעת את הכללים. אתה מחכה לאהבה? היא תחליט אם תזכה בה. "כרגע אני לא יודעת. אולי לעולם לא... אולי מחר."
כל קטעי השירה מוכרים ואהובים. קטעי סולו נפלאים, שירת מקהלה סוחפת, אריות משלהבות וריקודים ספרדיים סוערים. החום הספרדי והתשוקה הצוענית של כרמן מתעוררים לחיים בהפקתה של הבימאית פרנצ'סקה זמבלו, ומשחזרים את העולם החושני וצרוב-השמש בספרד של המאה ה-19. במרכז, הסיפור, כרמן, אותה מגלמת הזמרת- שחקנית הנהדרת, אנה קתרינה אנטונצ'י. מולה, שני הגברים המגלמים את מושאי אהבתה; הטנור הגרמני יונאס קאופמן והבריטון האיטלקי אילדברנדו ד'ארקנג'לו.
בעיני, האופרה על מסך הקולנוע, היא חוויה עשירה יותר מאשר על הבמה. מצלמת הקולנוע יכולה לרחף אל בור התזמורת כדי להראות מקרוב את המנצח, לרחף מלמעלה ולהראות מקרוב את פצצת אנרגיה שזורמת אל הנגנים ומקרינה מהם אל הקהל כולו. היא מתקרבת ברגעים הדרמטיים אל פניהם של הסולנים ולאחר סיום אריה מדהימה, ניתן לראות את אגלי הזיעה שלהם ואפילו דמעה קטנה ניגרת לקול מחיאות הכפיים הסוערות. התרגום המעולה והמדוייק לעברית של ישראל אובל, מאפשר לעקוב בקלות אחר ההתרחשויות (בכל זאת עדיף להבין את הסיפור) ומערכת הסאונד הנפלאה נשמעת לפחות כמו בטבע.
אני מאד אוהב גם את ההרצאות של יוסי שיפמן לפני ההקרנה. הפעם הוא סיפר על ההיסטוריה הפתלתלה של האופרה, ועל מוטיבים דרמטיים ומוסיקליים בה. עבורי, ההרצאה הוסיפה הרבה לחוויה. בעיני גם היתה זו ההפקה המרגשת ביותר של האופרה המלכותית מקובנט גארדן, אבל זה כבר ענין של טעם. תצטרכו להחליט בעצמכם. אני ממליץ.
מתוסכלים מכל המוזיאונים הנפלאים שאליהם אתם לא מצליחים להגיע?
פרוייקט Google Art Project מכניס את StreetView - טכנולוגית מצלמות הרחוב של גוגל (ששימשה גם לצילום אתרי טבע ותרבות מדהימים בעולם כגון: אנטארקטיקה ו-Stonehenge) למוזיאונים המפורסמים בעולם ומביא אותם אל מסך המחשב שלכם. ויותר מזה, תוכלו לראות פרטים עדינים, שאפילו אם תגיעו למוזיאון עצמו, לא תוכלו לראות.
במטרה לאפשר למוזיאונים החשובים חשיפה לקהל שאינו גר בסביבה ואינו מגיע אליהם בטיוליו בעולם, הקימה גוגל את המיזם החדש שמאפשר לכם:
• סיורים וירטואליים באולמות של המוזיאונים. מעבר מאולם לאולם, התקרבות אל היצירות שמעניינות אתכם.
• צפיה בתמונות של יצירות אמנות נבחרות ברזולוציה מדהימה שמאפשרת להתקרב ולראות את משיכות המכחול ורמזים קטנטנים ש"נשתלו" ע"י האמנים.
• מידע מפורט אודות המוזיאונים והיצירות.
• אפשרות ליצור לעצמכם את אוסף האמנות שלכם.
"זה מה שאני אוהב בגוגל" אומר עמית סוד, מנהל הפרוייקט. (תרגום חפשי מאנגלית). "ביום אחד אתה יכול להעלות רעיון חדש, ולמחרת כבר לעבוד עם צוות של מומחים נלהבים על בנייתו".
