חגיגה כפולה – לה טרוויאטה באופרה הישראלית

ביולי 1923, בקולנוע עדן בתל-אביב, הועלתה  האופרה "לה טרויאטה", מאת ורדי וחנכה לראשונה את החזון והיוזמה של המוזיקאי הרוסי מרדכי גולינקין להקמת תיאטרון אופראי בפלסטינה – ארץ ישראל.

חגיגה כפולה באופרה הישראלית

השבוע, במסגרת חגיגות 200 שנה להולדת ורדי, ו-90 שנה להולדת האופרה בישראל (פלשתינה), חוזרת האופרה הישראלית בהפקה חדשה של האופרה "לה טרוויאטה". זו ההפקה החמישית של לה טרוויאטה בישראל. ה"שלאגר" של ורדי הוצג בישראל כבר מעל 100 פעמים (על הבמה בלבד, לא כולל הפקות קולנועיות של המטרופולין, האופרה המלכותית ועוד).

האופרה בניצוחו של דייויד שטרן, מנהלה המוסיקלי של האופרה הישראלית. דניאל כהן ינצח על ההופעות בחודש יוני. הבמאי הוא אנדרס זאגארס. משתתפים בהפקה: תזמורת האופרה-התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, מקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של איתן שמייסר וסולנים בינלאומיים וישראלים. ההפקה תועלה בשתי תקופות – שבע הצגות בחודש מאי וחמש הצגות נוספות בחודש יוני 2013.

מזרח הוא מזרח – קונצרט התזמורת האנדלוסית

מזרח הוא מזרח. מצד אחד לא פשוט לאוזן מערבית להאזין למוסיקה המזרחית, עם מרווחים ומהלכים הרמוניים אחרים, ומצד אחר יש בזה משהו מרענן, משחרר וכל כך נעים.

מזה זמן רב אני יודעת על קיומה של התזמורת האנדלוסית אך עד עתה לא הזדמן לי להאזין לה. אתמול זכיתי לשמוע קונצרט של התזמורת תחת הכותרת מזרח הוא מזרח.  הקונצרט התקיים בהיכל התרבות ביבנה. לובי צנוע, קהל שבא לשמוע ולאו דווקא להיראות ולהתחכך, אולם קטן ונעים – תפאורה שכבר רימזה שלא מדובר באירוע חברתי נוצץ, אלא מוסיקה לשמה. וכך היה. הנגנים עלו לבמה, ואחריהם מנצח צעיר, תום כהן, חדור מרץ וכולו אומר צלילים.  הנגנים משקפים את תמונת החברה הישראלית, חלקם מבוגרים יוצאי ברית המועצות, חלקם צעירים, ביניהם נגנים ותיקים שהמוסיקה המזרחית היא כל עולמם. הקהל מתרווח בכסאות, כרוי אזן סקרנית לקונצרט. אין פרוות, לא רישרושי סוכריות תוצרת חוץ, פשוט אהבה למוסיקה כהוויתה. מדי פעם במהלך הקונצרט נשמעו קריאות ביניים מהקהל, בקשות, הערות, קריאות התלהבות ושכאלה. אוירה עממית, כנה ומאד לא מכופתרת. 

סודות המחקר הגנטי –צילומים של פרופ' בני שילה במכון ויצמן

מה הקשר בין ביצית ברגע ההפריה, מקהלת ברתיני, שמשיות בחוף הים, ולחמים במאפיה? פרופ' בני שילה, מציג בתערוכת צילומים ייחודית, קשרים רעיוניים מרתקים בין המחקר הגנטי, לבין תופעות שונות בחיי היומיום שלנו. 

פרופסור בני שילה הוא חוקר גנטיקה במכון ויצמן. כחוקר בתחום הביולוגיה ההתפתחותית, היה מעורב במחקרים שגילו מרכיבים בתקשורת בין תאים, ה"מנהלת" את התפתחות האברים והרקמות. "למרבה הפלא, למרות שהתאים אינם מתפתחים על פי תכנית כלשהיא, הם יוצרים מבנים ביולוגיים זהים" אומר פרופ' שילה. במקביל לעיסוקו במחקר הגנטי, בני הוא גם צלם חובב (מקצועי ביותר). את השנה שעברה בה בילה כפרופסור אורח ב- Radcliffe Institute for Advanced Studies הקדיש בחיפושיו אחר דרך "ידידותית למשתמש" להסביר את העקרונות המכוונים את תהליכי ההתפתחות העוברית. כיצד מתורגם המידע הגנטי שבתאי הגוף ליצירת מבנים מורכבים, רקמות ואיברים. למשימה זו, רתם בני את עיסוקו המקצועי ותחביבו. בתערוכת הצילומים החדשה שלו, המוצגת באולם הכניסה של מכללת פיינברג במכון ויצמן, בני מציג השוואות בין צילומים מיקרוסקופיים של תאים ורקמות בתהליכי התפתחות שונים, ולצידם, צילומים של מצבים שונים מהחיים. מצבים אלה מהווים אנלוגיה להתפתחות הגנטית ומאפשרת לבני להסביר "בגובה העיניים", תהליכים מורכבים. 

מגדל של קוביות בניתי של דבורה עומר – גן סיפורים חדש בחולון

צילום: אלי נאמן

המוני ילדים בישראל קיבלו בתדהמה את ההודעה על מותה של דבורה עומר – שהשאירה את חותמה הספרותי על המוני ילדי ישראל, באמצעות 90 ספרים שכתבה. דבורה עומר היתה אחייניתו של יגאל מוסנזון, שכתבה את ספרי חסמב"ה, עליה גדלו מרבית ילדי ישראל בשנות השישים.

ילדים שבגיל 2-3 נהנו מ"מגדל של קוביות בניתי", בגיל 4-5 קראו את "פגישה על ענן", בתילת ביה"ס היסודי נהנו מ"מעשה בלולי ה..." ומ"כל מה שקרה (ואולי לא קרה) לקרשינדו ולי" ובנערותם, קראו את "אני אתגבר", שרה גיבורת נילי ועוד המון. על יצירתה הספרותית, זכתה דבורה עומר בפרסים רבים, ביניהם פרס ישראל.

תיאטרון מחול הארלם |Dance Theatre of Harlem בבית האופרה

תיאטרון מחול הארלם הוקם בשנת 1969, ע"י ארתור מיטשל Arthur Mitchell וקרל שוק Karel Shook המנוח. מיטשל שזכה להצלחה כרקדן ראשי ב"ניו-יורק סיטי בלט" הבין שניתן ללמד, לחנך ולקדם את בני הנוער בהארלם באמצעות הבלט הקלאסי. הלהקה הצליחה להפוך לשגריר של התרבות האמריקאית והאפרו אמריקאית במשך שנות פעילותה, וסיפקה למספר גדול של בני נוער בשכונות מצוקה אופק חדש והזדמנות לחיים שונים.