דון פסקואלה בהפקת האופרה הישראלית

"הרגע של הסטירה, הוא עבורי הרגע המשמעותי והחשוב ביותר באופרה-נקודת המפנה" אומר הבמאי גרישה אסגארוף על נקודת המבט הייחודית שלו ומוסיף: "הסטירה שוברת את דון פסקואלה, והקהל כבר לא אמור לצחוק. הצחוק אמור להיתקע בגרוננו, ואנו אמורים להרגיש מושפלים וכואבים... ביחד עם דון פסקואלה. באופרה זו יש רגעים טראגיים רבים שעל הבמאי לטפל בהם ברגישות. פסקואלה הזקן מרומה באופן אכזרי על ידי חברו הטוב מלטסטה המנצל אותו לתוכניות האישיות שלו. נורינה, הקוקטית הבטוחה בעצמה, גם היא משתתפת במשחק רק כדי לתפוס את ארנסטו, תוך התעללות חסרת התחשבות באיש הזקן. היא אמנם מבינה בסופו של דבר, אחרי שהיא סותרת לפסקואלה, שהיא הגזימה במשחק, אך זה לא משנה את התנהגותה הבסיסית. הסיפור הזה אינו רק סיפור מימים עברו, זה סיפור שיכול להתרחש גם כאן ועכשיו".

הפקת האופרה דון פסקואלה של דוניצטי, בבימויו של אסגארוף, מקדישה תשומת לב לאספקטים התיאטרליים של האופרה. הסולנים והמקהלה משחקים את תפקידיהם ברגישות רבה, ברוח תפיסתו של הבמאי. התפאורה המסתובבת משנה פניה ומעבירה את הצופים במהירות רבה בין חזית ביתו הישן והאפל של דון פסקואלה, דרך חדר האורחים העטור בשיש כהה ומיושן, לביתה של נורינה המציג את ההיפך הגמור-בית מודרני ששולטים בו הנהנתנות והגוונים הבהירים. פסלים ופרטי עיצוב אחרים הנראים במצבים שונים של התפאורה, מרמזים על הקשר בין אזורי ההתרחשות.

דון פסקואלה, האופרה האחרונה שכתב דוניצטי (והשלימה רשימה של כ-70 אופרות שחיבר בחייו) היא אופרה הנחשבת לחביבת הקהל מאז הועלתה בבכורה בינואר 1843 בתיאטרון האיטלקי בפריס. זאת בעיקר הודות למוסיקה התוססת ושופעת העליצות בשילוב העלילה הקומית. עיצוב הבמה, התלבושות הססגוניות והתאורה היצירתית, מחדדות את המהפך שעובר ביתו של דון פסקואלה, כאשר נורינה נכנסת עמוק אל תוך חייו, כשבדרך היא משנה את ביתו, ומרוקנת את קופתו, בדרך לקבלת ברכתו לנישואיה עם ארנסטו והבטחת הירושה הנדיבה שהבטיח לו פסקואלה.

סיפור האופרה גדוש בתככים, ערמומיות ותחבולות של דון פסקואלה. זקן עשיר, חמדן ומלא תשוקה, שמחליט להינשא לאישה צעירה. ד"ר מלטסטה לא ממש אוהב את הרעיון ומחליט ללמד את הזקן לקח: הוא מציג בפניו את סופרוניה ככלה מיועדת. צעירה ביישנית, צנועה וכנועה במיוחד. פסקואלה לא יודע שלמעשה זוהי נורינה, שמאוהבת זה מכבר בארנסטו, אחיינו הצעיר. מיד לאחר טקס הנישואים משתלטת סופרוניה-נורינה על הבית, משנה את פניו ומדלדלת את קופתו המלאה (והשמורה היטב) של פסקואלה. את הפתרון לכאוס שנוצר מספק מלטסטה השדכן, המציע לפסקואלה לגרש את אשתו. פסקואלה נעתר ותוך כדי התרת הסיבוך מבין כי "עבדו עליו". למרבה ההפתעה, הוא מקבל את הגילוי בחיוך, מאפשר לארנסטו להינשא לנורינה, והכל בא על מקומו בשלום. האהבה הצעירה מנצחת ובגדול. כרגיל, סוף הסיפור ידוע מראש, אבל המתח וההנאה נשמרים עד הרגע האחרון. זה כוכם של אנשי תיאטרון טובים. המוסיקה, קלילה ונפלאה. מאיירת בעושר רב את המהפכים הרגשיים שעוברים השחקנים הראשיים.

זוהי הפעם הראשונה שהבמאי הגרמני גרישה אסאגרוף מביים באופרה הישראלית. אסאגרוף עובד בקביעות באופרה של ציריך שם היה גם המנהל האמנותי ונמנה על הצוות האמנותי של פסטיבל זלצבורג. הוא ביים הפקות אופרה רבות בבתי אופרה ברחבי העולם ובהם: אתונה,וינה, בואנוס איירס, דרזדן, מדריד ועוד.

אוהבים אופרה? רוצו לראות.

שלכם. יורם בר-סלע

נשמח לשמוע את דעתך על הנושא, ניתן להשאיר תגובה, ממש פה למטה בבלוג או ברשתות החברתיות.

לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - צרפו את "תרבות אנד דה סיטי" לחברים שלכם-

בפייסבוק - facebook.com/Tarbut.and.the.City

גוגל פלוס plus.google.com/Tarbut.and.the.City

האדרת מאת גוגול - תאטרון החאן הירושלמי

סן-פטרבורג, על שפת נהר נייבה. אמצע המאה ה-19. רוח. קרררררררר. הפקיד אקאקי אקאקייביץ בשמאצ'קין מגלה חור באדרתו. (בשמאצ'קין הוא פקיד בדרגה נמוכה העוסק בהעתקת מסמכים. במחשבותיו, הוא מתייחס לעצמו כמישהו שחורץ גורלות של עמים וארצות. "מה יהיה אם אצטרך להעתיק מסמך שכתוב בו לא לפתוח במלחמה... ובטעות אשמיט את הלא?" הוא חושב לעצמו בקול רם, בהערכה רבה לעמדתו המקצועית). בשמאצ'קין פונה אל החייט פטרוביץ שמציע לו לתפור אדרת חדשה. לאחר התלבטות רבה, הוא מסכים, למרות שאין ברשותו את סכום הכסף הדרוש... אבל הגורל, מזמן גם הפתעות. מענק שמן שהוא מקבל מהלשכה בה הוא עובד מאפשר לו לבסוף לשלם עבור האדרת. כשמגיע סוף סוף החייט עם האדרת החדשה, הוא אינו מצליח לכבוש את התרגשותו ופורץ בבכי. עם כניסתו למשרד, מבחינים העובדים האחרים בלשכה בהתרגשותו הרבה ומזמינים אותו למסיבה חגיגית לכבוד האדרת. כשהוא בדרכו אל המסיבה הוא כמו חווה לראשונה את המולת הרחוב השוקק. סאן-פטרבורג נראית אחרת, מתוך האדרת החדשה. במסיבה הוא נותר בצד. כולם יודעים שהלבוש לא מספיק כדי לחלץ את האדם ממעמדו. בשמאצ'קין הוא עדיין רק פקיד נחות לבוש באדרת חדשה. בדרכו חזרה הביתה הוא נתקל בצמד שודדים, הגונבים ממנו את האדרת ומסיימים בזאת את רגע התהילה שלו. ללא הואיל הוא מתרוצץ מפקיד משטרה למשנהו בניסיון להשיב לעצמו את האדרת אך זוכה ליחס מעליב ולנזיפות. מושפל וחולה הוא חוזר אל דירתו הקררררררה ומת.

למרות שעברו כ-160 שנה מאז כתיבתה, זוהי עדיין יצירה בעלת אלמנט אקטואלי-סאטירי: על המשטר, החברה, הביורוקרטיה וגם עלינו. סולם המעמדות האכזרי, שכל אחד בו "מלקק" לזה שמעליו ומתעלל בזה שהגיע במקרה לשלב שמתחתיו. הסיפור נוגע ללב, והבימוי המינימליסטי מביא אותו במלוא חריפותו. סבלו של אקאקי בשמאצ'קין המטלטל בין כל המתעללים בו: הפקידים שיושבים לצידו במשרד, המנהל, החייט, אשת החייט, המשכונאי, השוטרים, ... כאילו התאספו כולם במיוחד על מנת להתעלל בכוכב ההצגה.

יצירתיות. במה ריקה כמעט לגמרי אך מלאה בדרמה מרגשת. כמו הקור והרוחות העזות בסן – פטרבורג כך הבמה מתעופפת ולא נחה לרגע. השחקנים יוצרים בעצמם את הסופה המקפיאה ומסמלת גם את מה שמתחולל בנפשו של אקאקי אקאקייביץ בשמאצ'קין. למרות הביטוי המינימליסטי של הרוח המלווה את המחזה לכל אורכו, היא חודרת לעצמות ולנשמה.

השחקנים נפלאים. תנועה, תלבושות נהדרות, מוסיקה ותאורה יצירתית. מעט מאד אביזרי הבמה, מוסיפים ליצירת האווירה ובונים בחן רב את המקומות השונים בהן מתגלגלת העלילה. את המחזה עיבדה שחר פינקס, וביימה שיר גולדברג. שתי היוצרות הצליחו להביא רוח יצירתית תוססת להצגה ה"קלאסית" של גוגול, תוך שימוש רב-המצאה באביזרים, ותלבושות. 

יש לציין את המשחק הנפלא של יואב היימן המרגש במשחקו הפגיע. הוא נושא על גופו את האדרת, תרתי משמע, ומשתנה בתוכה לכל אורך ההצגה. גם שאר השחקנים: דוד קיגלר, יעל טוקר, דודו בן זאב ואדי אלתרמן מעולים. 

עיבוד המחזה: שחר פינקס

בימוי: שיר גולדברג

תפאורה: שני טור

תלבושות: פולינה אדמוב

כוראוגרפיה: שרון גל – אמיר

תאורה: רוני כהן

מוסיקה: דניאל סלומון

יופי של תאטרון. מומלץ! רוצו לראות.

שלכם, יורם בר-סלע

נשמח לשמוע את דעתך על הנושא, ניתן להשאיר תגובה, ממש פה למטה בבלוג או ברשתות החברתיות.

לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - צרפו את "תרבות אנד דה סיטי" לחברים שלכם-

בפייסבוק - facebook.com/Tarbut.and.the.City

גוגל פלוס plus.google.com/Tarbut.and.the.City