עוד סיפור אחד ודי-דוקאביב 2017

איזה כיף של שעה זאת היתה. חזרנו לילדות שלנו, עברנו דרך הילדות של ילדינו, והנה – אותם סיפורים נקראים מדור לדור. לשמחתנו, זכינו לראות את הקרנת הפרק הראשון של הסדרה " עוד סיפור אחד ודי" בפסטיבל דוקאביב 2017. זו סדרה יפה ומרגשת העוסקת באספקטים השונים של "שעת הסיפור".

 700 שעות הקדישו מודי בראון וענת זלצר, יוצרי הסדרה לפרקים. אנחנו הצופים, צללנו בהתרגשות לתוך הפרק הראשון. הוא חוזר אל הסופרים והמשוררים שהעירו שפת קודש, על מנת לספר בה סיפור לפני השינה. המציאו מחדש את העברית כשפת סיפור, שפת משחק ושפת אם, ובראו בחרוזיהם את הילדות העברית לדורותיה. ביאליק, לוין קיפניס, לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, מרים ילן שטקליס, הם רק חלק מגיבורי הפרק. דויד גרוסמן, נורית זרחי, מאיר שלו, יהודית רביץ, יהונתן גפן, חווה אלברשטיין ועוד רבות וטובים, קוראים וחוזרים אל החוויות שמאחורי סיפורי ושירי הילדים וההתרגשות שברגע הקסום של סיפור לפני השינה. הסדרה מוקפדת מאד בתכניה, מצולמת יפה ומעוצבת נפלא. עושה כבוד רב למלים ולסימני הניקוד. לטקסטורה של דפי הנייר, לשקעים שהטביע דפוס הבלט הישן בנייר, לאיורי הספרים, ליוצרים, לקוראים ולזכרונות שצפים ועולים עם כל איור אהוב שמוצג בסדרה.

הענבלים של פינטו פולק מצלצלים למופע חדש – "עצקרח" "Ice Tree"

כמו רבים מחובבי המחול, גם אני מחכה בקוצר רוח ליצירה הבאה שתעלה להקת המחול המופלאה הזו.  וזה קורה החל מחודש יוני. יצירה חדשה בשם "עץקרח". השם כבר מוביל את הדמיון לעץ ערום, כהה, ברקע לובן ובוהק של שלג וקרח. אולי. היצירה כפי שמלמדים יוצריה היא מסע ארכיאולוגי לשכבות השונות בעבודתם המשותפת של פינטו – פולק. זוהי חזרה לנופים מוכרים ממרחק, מזמן אחר במציאות שונה.

החותמת האמנותית של הזוג היא תנועה בין חלום לממש. קרקס אנושי. אבסורד. עבודה זו מציצה על חברה מנותקת המחפשת סדר בתוך הכאוס, תרה אחרי מקום שהוא שומקום וכלמקום. האבסורד נדמה הגיוני, דמויות נעות בין הקומי, הטרגי והפנטסטי, רוצות לאחות חלומות שבורים לכדי עולם לעצמן.

INFAUST - לרקוד את הרוע, הפיתוי והערגה

הלהקה האיטלקית imPerfect Dance מגיעה לארץ ותעלה את המופע - אינ-פאוסט, המבוסס על המחזה המפורסם של וולפגנג פון גתה – פאוסט, מאת הכוריאוגרפים וולטר מאטיני ואינה ברוקס.

המחזה מגולל את פרשת מעשיו הנפלאים והנוראים של ד"ר פאוסט, אשר התמכר לקסמים ולכישופים ולבסוף מכר את נשמתו לשטן כדי לזכות בעושר ובנעורים נצחיים. המחזה היווה השראה ליצירות רבות כמו קללת פאוסט שהלחין ברליוז, אופרות של גונו ושפור, ליסט שכתב את סימפוניית פאוסט, ואגנר שכתב את הפתיחה פאוסט ואחרים. כמו כן נכתבו ספרים רבים על פאוסט דוגמת "ד"ר פאוסטוס" של תומאס מאן, וסרטים כ"מפיסטו".

הרקדן – דוקאביב 2017

בשנת 2005, כשהוא בן 25, הופיע סרגיי פולונין, מרקדני הבלט המובילים בעולם (אם לא ה...) בריקוד לצלילי השיר "TakeMe To church" של הזמר האירי אנדרו הוזייר בירן. קליפ הוידאו שצילם חברו David LaChapelle היה מיועד להיות "שירת הברבור" של פולונין שהחליט לפרוש מהריקוד. הסרט מתקרב היום ל- 20,000,000 צפיות ביוטיוב. הצלחתו טרפה את הקלפים וגרמה לפולונין לשקול מחדש את פרישתו מעולם הריקוד - בגיל 25! כוונתו היתה לעבור למשחק בתאטרון. בינתיים הוא נשאר בעולם הבלט. מקים ארגון שיעלה את קרנו של הבלט הקלאסי ויעזור לרקדנים צעירים להשתלב בעולם הריקוד התובעני.

בגיל 19, הפך פולונין לסוליסט הראשי של הבלט המלכותי הבריטי. הוא היה הצעיר ביותר שזכה למעמד כזה, מיד לאחר לימודיו בביה"ס למחול בקייב.

הסרט הרקדן, שופע בקטעי בלט מרהיבי עיניים. סרגיי פולונין מתגבר על כוח המשיכה ונראה מרחף באוויר בקלילות. אבל כדי להגיע להישגיו, הוא משתמש בסמי מרץ וכדורים נגד כאבים. "ממילא, אחרי המופע לא אזכור כלום, כי אני בכזה היי" הוא אומר בתחילת הסרט.

האיש הנעלם: הסיפור של וילפריד ישראל - דוקאביב 2017

1 ביוני 1943. המודיעין הגרמני חושף ידיעה שווינסטון צרצ'יל יימצא על מטוס חברת BOAC בטיסה מספר 777. הם מיירטים את המטוס. בין הקורבנות נמצאים שחקן הקולנוע לסלי הווארד - כוכב "חלף עם הרוח" ואיש העסקים היהודי מברלין, וילפריד ישראל. בעל בית המסחר הגדול בברלין, שהציל רבבות יהודים בתקופת השואה, ביניהם המוני ילדים שניצלו במסגרת ה- Kindertransport שארגן וילפריד ישראל. 

במאי הסרט יונתן ניר בן קיבוץ הזורע (שיצר כבר כמה סרטים מוצלחים, ביניהם הדולפין שהוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים בירושלים בשנת 2011), תוהה איך ייתכן שסיפורו של וילפריד ישראל נעלם מעין הציבור, למרות שהוא זכה להערכה עצומה בקרב מנהיגים ואנשי רוח ושבקיבוץ הזורע הוקם מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, בו מוצג אוסף האמנות שלו. יונתן ניר לא מבין איך גדלו הילדים בקיבוץ (והוא ביניהם), שיחקו ליד המוזיאון ולא ידעו (ואפילו לא חשבו לשאול) לזכרו של מי הוא הוקם. הצלת יהודים בתקופת השואה חייבה את המצילים היהודים להיות בקשר עם הנאצים, לנהל משא ומתן וכנראה לתת להם משהו בתמורה. ברור שהמצילים נאלצו להיות בעמדה המזעזעת של השופטים שמחליטים מי בין הניצלים ומי בין הנספים. הם נאלצו להפריד בין בני משפחה ובין שכנים בקהילה. אבל האם על כך מגיע להם להישכח במרתפי ההיסטוריה למרות שחייהם של עשרות אלפי יהודים ניצלו בזכותם?

דוק אביב 2017 – סרטים ישראלים בתחרות

117 סרטי תעודה חדשים יוקרנו בפסטיבל דוקאביב 2017, אשר יתקיים בסינמטק תל אביב ובאתרים שונים ברחבי העיר בתאריכים 20-11 במאי. יפתח את הפסטיבל הסרט הישראלי "לפני שהרגליים נוגעות בקרקע", סיפור בגוף ראשון של סטודנטית לקולנוע שהקימה אוהל ברחוב במחאה על מחירי הדיור, בלי לדעת שכעבור מספר ימים תהפוך למובילת המחאה החברתית. סרט הביכורים של דפני ליף, בהפקת הלל רוזמן ויעל אבקסיס (קסיס סרטים) נוצר במסגרת פרויקט "מחוץ לקופסא" בשיתוף קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, שידורי קשת ודוקאביב ובתמיכת קרן רבינוביץ.

"סלאח, פה זה ארץ ישראל" של  דוד דרעי רות יובל ודורון גלעזר, "הפטריוט" של דניאל סיון, "ארץ אהובה שלי" של יעל קיפר, רונן זרצקי ושרה שילה, "השדה" של מרדכי ורדי, "מוחי" של רינה קסטלנובו-הולנדר ותמיר אלתרמן ועוד

NearEastern Voices – Singing for Hope

תל-אביב, קיץ 2014 ימי מבצע "צוק איתן". לחימה ברצועת עזה. אוכלוסיה מקומית שחייה הפכו לגיהנום. גוש דן מותקף ע"י טילים. לוחמים הרוגים ופצועים משני הצדדים. ובעיר, יהודים מתנפלים על עוברי אורח (ערבים ושנראים להם ערבים). 

חגי גורן, הרגיש שהוא נחנק מהאירועים וחיפש מה אפשר לעשות. מתוך האימה והתסכול, החליט לפעול בתחום המומחיות שלו – מוסיקה. חגי, יזם ומנהל אירועים מוסיקליים, המייסד והמנהל של מקהלת ברתיני, בחר לאחד בין כמה יוצרים מוסיקליים המשלבים בין מוסיקה ערבית ויהודית, ולהקים את פרוייקט NearEastern Voices שבו יושמעו שירים בערבית ובעברית, בעיבודים למקהלה.

למיזם של חגי גורן קדמו כמה אירועים משמעותיים שהובילו לגיבוש הרעיון.