התערוכה החקלאית בפריז. עבורי, מהווה הסרט הפרה ז'קלין, סגירת מעגל אישית. כמעצב צעיר, נשלחתי במסגרת עבודתי ב"בצלאל מו"פ" שהיתה חברת בת של האקדמיה בצלאל, לביקור בתערוכה המפורסמת. ראיתי שם טכנולוגיה חקלאית מתקדמת, לצד פרות ושוורים ארוכי קרניים "עם דם כחול" שבאו להתחרות בה מול חבריהם שהגיעו מכל רחבי אירופה.
אז, היה מוזר לי לראות את המתחרים החיים הרובצים באדישות בכלוביהם, לצד הטקטורים והקומביינים, אריזות משוכללות לתוצרת חקלאית ומכשירי שינוע והובלה. הסרט הפרה ז'קלין, זוכה הפרס הגדול של חבר השופטים, פרס חביב הקהל ופרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים Alpe D'huez, מסביר הכל.
מפיקי "מחוברים לחיים", מביאים שוב סרט מרגש ומצחיק עד דמעות. פתח הוא איכר אלג'יראי פשוט המגדל באהבה רבה את פרתו ז'קלין, כשכל הסובבים אותו בבית ובכפר, לועגים לאהבתו, שאינה יודעת גבולות ולחלום חייו: להביא את ז'קלין לתערוכה החקלאית בפריז. אחרי שנים רבות של בקשות שנדחו ע"י המארגנים, הוא מקבל סוף סוף את ההזמנה הנכספת לתערוכה. להפתעתם הרבה של כל יושבי הכפר, פתח עוזב אותו בפעם הראשונה בחייו, מפליג במעבורת למרסיי ומחליט להגיע לתערוכה בפריז ברגל יחד עם ז'קלין.