בעולם הקולינריה, השף הוא המנהל העליון והדמות הכי קרובה לאלוהים ככל שמדובר בפיקוח ונטילת אחריות על מה שקורה במטבח. האחריות של השף גדולה ביותר וכל ארוחה היא מבצע העומד בפני עצמו. מבחינת השף, כל הצלחה היא הצלחה שלו ומנגד, כישלון הוא על אחת כמה וכמה כישלון שלו. כיוון שכך וכיוון שכל שף איכותי מודע ביותר למידת האחריות המרובה שלו והמוטלת על כתפיו, נוהג כל שף שמכבד את עצמו להחזיק כמה וכמה כלים איכותיים וייעודיים. לעיתים מזומנות, הכלים הללו יעשו את ההבדל בין ארוחה טובה וארוחה מעולה, ובין ארוחה מעולה לארוחה יוצאת מהכלל. הכלים המשפיעים ביותר שכל שף נוהג לבחור אותם באופן היסודי ביותר הם סכינים ייחודיות הקרויות סכיני שף. בכל מטבח המכבד את עצמו, אף טבח זולת השף או טבח אחר באישור השף בלבד, לא נוגע ולא עושה שימוש בסכיני השף. אתר לובינסקי המיועד כל כולו למוצרי מטבח ברמה הגבוהה ביותר, משווק סכיני שף יפניים ברמה הגבוהה ביותר. מהם סכיני שף ולמה שף כל כך אוהב את הסכין שלו? היכן אפשר להשיג מבחר גדול של סכיני שף איכותיות מבית היוצר של מיטב החברות המייצרות ומייצאות ציוד למטבחים.
הכרתי את דניאל אפיק במסגרת השרות הצבאי. יחד היינו מאזינים לפנות בוקר לציוצי הציפרים, שהתעוררו דקות ספורות לפני היציאה לתרגילי שריון ברמת הגולן. לא מזמן, נתקלתי בדני במסגרת הבלוג של נעה כ"ץ המאיירת וכותבת על ציפרי ארצנו. נעה פרסמה את מנהג הירגזים לקנן בחורים שהם מוצאים בגזעי עצים, סלעים ובתים ישנים. לצד ההסבר על התמעטות חורים לקינון בסביבה הבנויה המודרנית, הוסיפה נעה הוראות לבנייה עצמית של תיבת קינון לירגזים, מפרי עטו של אפיק.
המודעות לפגיעה בקהילת הירגזים עקב התמעטות "אתרי קינון", התפתחה בשנים האחרונות בעקבות מיזם של דניאל אפיק, ד"ר לזואולוגיה מאוניברסיטת וויסקונסין ומומחה לצפרות. בשנות לימודיו בארה"ב, גילה אפיק את התרבות הנפוצה שם של הצבת תיבות קינון בסביבת המגורים, כדי להגן על הציפרים ולקרב את הטבע אל האנשים. "אם אתה רואה ספסל באמצע הרחוב, לא תשב עליו"? שואל דניאל אפיק ואומר: "כך גם הציפרים. במעופן הן מזהות את תיבת הקינון, רואות שהפתח שלה מתאים בדיוק עבורן ומתיישבות בתוכה. בתקופת הקינון, יכולים בני המשפחה לצפות בתהליך בניית הקן, הטלת הביצים (אחת בכל יום), הדגירה על כל הביצים יחד, בקיעת הגוזלים מהביצים (כשבועיים וחצי מתחילת הדגירה) ובסופו של דבר, בגוזלים המתפתחים ובהורים העסוקים שעפים וחוזרים, עם צידה להאכלת הגוזלים. ואחרי כשלושה שבועות נוספים, יוצאים הגוזלים מהקן ותחת הדרכת ההורים, מסתגלים לחיי העצמאות שבחוץ".
דני למד את המאפיינים המדוייקים הדרושים ומייצר תיבות לשעיר, לדרור ולעטלף החרקים. "הנה, בדיוק הגיע ירגזי! (דניאל מצביע לעבר תיבת הקינון המוצבת בחצרו). אתה שומע את הצ'קה צ'קה צ'ה? תראה, הירגזי עומד על התיבה. נכנס פנימה לבדוק מה קורה שם. אצלם זה עניין של הורמונים. הוא סוקר את הסביבה, רואה אם יש מספיק אוכל בקרבת מקום. מרגיש את הטמפרטורות, את אורך היום. ואם כל הנתונים מתאימים, החור הזה מושך אותו כמו מגנט".
המשוגעים לדבר | יוגב כרמל מראיין את דניאל אפיק | צילם: אפי שריר
בארץ מקננים בחורף
בניגוד למה שלימדו אותנו בבית הספר, בארץ הציפרים מקננות בחורף. הירגזי נכנס לקן בסוף ינואר־תחילת פברואר. בתקופה הזאת הכל נהיה ירוק ומתחיל גם לפרוח. מכיוון שלא מאוד קר בארץ, גם החרקים מתחילים להתרבות וכל עולם החי מתעורר. "כדאי להתקין את התיבה בקיץ, כי בסתיו, כשהציפורים מתחילות להתארגן לקינון, הן כבר יכירו את התיבה" ממליץ דניאל אפיק. ההתמצאות המרחבית שלהן ברמת הפרטים גבוהה מאוד. הן מכירות כל עץ וכל עלה. ומה שיפה בכל הדבר הזה הוא שאם ציפור בחרה לקנן אצלך בחצר, אתה עד לכל תהליך הרבייה.
ככה זה התחיל... "התחלתי כצפר קלאסי שעוסק בעיקר בתצפיות. למדתי ביולוגיה וטסתי לוויסקונסין לעשות דוקטורט על מערכת העיכול של ציפורי שיר. שם גיליתי את תרבות חיי החוץ והגינון של המיד־ווסט. הכל מאוד מטופח שם, ואחד הדברים שתפסו אותי היה מתקני האכלה ותיבות קינון לציפורים, שהם חלק מאותה התרבות. אנשים מזמינים את הטבע לחצר, שיהיה קרוב אליהם, כדי ליהנות ממנו. וזה קורה בכל חצר. אתה לא מכניס ציפור לכלוב, אתה מזמין ציפור בר לקנן אצלך ולאכול לידך ואתה צופה ונהנה, זה שבה את לבי. גיליתי שמדובר בענף של מיליוני דולרים בארצות הברית. אנשים לא רק קונים תיבות קינון, הם גם קונים את סוגי המזון המתאימים למינים השונים, וזה כסף גדול מאוד. כשחזרתי לארץ, הבנתי שללמד באוניברסיטה זה לא כל כך בשבילי, אז עבדתי בכמה סטארט־אפים בתחום הביוטק, אבל בפנים הייתי די חצוי. הלב שלי לא היה שם אפילו שזה היה מרתק. זו לא היתה התשוקה שלי. תמיד הסתכלתי החוצה מחלון המשרד לראות אילו ציפורים עפות בחוץ. כשהסטארט־אפ האחרון שבו עבדתי נסגר לפני כשנתיים, החלטתי לעשות שינוי בחיים. כבר ראיתי את הפנסיה באופק וקיבלתי החלטה אסטרטגית להתחיל לבנות תיבות קינון ובמקביל להדריך טיולים בחו"ל".
1. תיבה לשעיר. כוללת מעין "מרפסת" בקידמת החור שבעזרתה השעירים יכולים להאכיל את צאצאיהם בקלות 2. תיבה לדרור. כוללת מקל קצר דמוי ענף מקדימה, שעליו הדרורים יכולים לנוח 3. תיבה לירגזי. פתח התיבה מותאם לגודל הירגזי, כך שציפורים גדולות יותר, כמו דרורים, לא יוכלו להשתלט על התיבה. 4. תיבה לעטלף חרקים. בפנים פרושה רשת שעליה העטלפים יכולים להיתפס ולנוח.
"אחרי שבניתי לעצמי תיבות קינון אנשים התחילו להתעניין, אז מכרתי להם. וכך מלמכור ממש מעט תיבות זה הלך וגדל. פרסמתי את עצמי בפייסבוק וברחבי האינטרנט. יש הרבה קהילות של צפרות שפעילות אונליין, והתחילו להגיע בקשות רבות. כיום הביקוש עומד על כמה מאות תיבות בשנה. התנאי היחידי שלי הוא שאני מוכר תיבה רק למי שמבטיח לעקוב אחריה ולגרש דררות ומיינות, שהן מינים של ציפורים פולשים שפוגעים לנו בטבע".
אז אם אתם רוצים לבנות בעצמכם תיבת קינון, הכנסו לעמוד הפייסבוק של נעה כ"ץ. שם תמצאו הוראות מפורטות מלוות באיורים ובטקסטים ההומורוסטיים שלה.
ואם אתם מעדיפים תיבה מוכנה להרכבה בנוסח איקאה, התקשרו אל:
תקבלו סט חלקים מוכן להרכבה מהירה מלווה בהוראות הרכבה מדוייקות ומעל לכל, הסברים על ההתמעטות של אתרי קינון והפגיעה באוכלוסיית הציפרים. תופעה שאתם יכולים להיות חלק מהפיתרון הגלובאלי שלה.
ובקרוב, יוציא דני מוצר היי-טקי חדש: תיבת קינון עם מצלמת אינטרנט מובנית. זו תאפשר לכם לעקוב אחר הציפרים והגוזלים שבתוך הקן, גם ממסך המחשב שבבית.
שלכם,
יורם בר-סלע
אשמח לשמוע את דעתך על הנושא, ניתן להשאיר תגובה, ממש פה למטה בבלוג או ברשתות החברתיות. לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - עקבו אחרינו בפייסבוק
צביקה זלינגר, מספר סיפורים, מרצה, מהנדס חומרים, מנחה סדנאות פרזנטציה ומורה לשחיה, עם אהבה גדולה לילדים ולמים. הוא מלמד את הילדים לנשום במים, רגע לפני שהם באים ללמוד שחיה. "נושמים במים" הוא סיפור קסום המסייע להורים להרגיל את הילדים לנשום במים. דולפין שובב מגיע הביתה כדי להוביל את הילד אל המים, כשברקע, להנאת ההורים, משולבים בתוכן ובאיורים רמזים מתוך סרטים מפורסמים הקשורים למים: ההורים מהסרט "אקווה מן". שביל האבנים הצהובות מ"הקוסם מארץ עוץ" מלווה את ההליכה לחדר האמבטיה. "שודדי הקריביים" ועוד. הספר מלווה באיורים מלאי הומור ואהבה של בר פביאן.
את הרעיון לכתיבת הספר, שאב צביקה מהתנסותו עם ילדים שבאו ללמוד שחיה, לפני שהתנסו בצלילה ונשימה במים. במקום שלימוד השחיה יהווה חוויה מהנה, במקרים רבים היא הופכת לסיוט מעורר חרדות של שלבי הלימוד הראשונים. "כפי שתינוק לומד לנשום, להתגלגל, לזחול ואז רק ללכת, כך גם בשחייה. הבעיה נוצרת שכשמצפים מילד לשחות כשהוא עוד לא למד לנשום" אומר צביקה ומוסיף: "הספר ״נושמים במים״ נכתב במטרה להרגיל את הילדים לנשום במים מגיל צעיר ובכך למנוע את הפחד ממים ולהגיע מוכנים לשיעורי שחייה". והכל מתחיל בבית. באמבטיה המוכרת לכולם. ההסתגלות למים תורמת לביטחון העצמי של הילד ומקנה לו יתרון בסביבת המים-ולא רק במים. לצד ההסתגלות למים, רוכשים הילדים אומץ לנסות דברים חדשים, היכולת לסמוך על אחרים ולשחרר, ורוגע בסביבה שאינה מוכרת להם. תכונות חשובות לחיים.
ובסיום תהליך ההסתגלות למים, כמו בסרט "לשחרר את ווילי", אבל "בהפוך". הפעם הדולפין השובב מסתכל בהנאה והערכה על הילד שהשתחרר מכבלי הפחד ונהנה מהצלילה במים.
"כשחותמים את הספר, בשעת לילה מאוחרת, חשוב לזכור שמים זה דבר ששווה לשמוח ולרקוד עבורו, כפי שעושים בסרט singing in the rain" אומר צביקה.
תומכים ונהנים
הספר כבר יצא לאור בהוצאה דיגיטאלית. בימים אלה מקיים צביקה זלינגר קמפיין HeadStart לגיוס ההון הדרוש להדפסה והפצה של הספר. אם אתם רוצים להבטיח לכם עותק של הספר במחיר מוזל של טרום-הדפסה, עם הקדשה אישית של המחבר, זו ההזדמנות.
ולאלה שרוצים לסייע כספית להדפסת הספר, מעניק צביקה מתנות "שוות" כגון:
•השתתפות בסדנת StoryTelling של צביקה זלינגר
•שעור שחיה פרטי
•ערכה ללימוד אנגלית בבית
•השתתפות בערב ההשקה של הספר – על שפת בריכה
•יעוץ תזונתי... לכלב שלכם
•קורס לימוד שחיה
•הרצאה לארגון או בית ספר
•סדנת StoryTelling לארגונים
